המצב טוב? שכולם ייהנו

נפתח בחידה: איזה משרד ממשלתי חשוב ביותר פירסם אתמול סקירה שבה נכתב המשפט הבא: "שיעורי הצמיחה שנרשמו בישראל היו גבוהים מאשר במרבית המדינות המפותחות"? עוד משפט שנכתב באותה סקירה הוא "שיפור ניכר נרשם בשוק העבודה, אשר כלל ירידה משמעותית בשיעור האבטלה וגידול ניכר בשיעור ההשתתפות"-

התשובה: מדובר במשרד האוצר, והמשפטים הם חלק מהמחמאות שחילק המשרד לכלכלה הישראלית בסיכום 2010 בסקירת "אורות אדומים".

צריך לומר, אכן היתה שנה נפלאה, אבל יש מלכודת: באותה סקירה נכתב שאמנם לראשונה בחמש השנים האחרונות היתה האינפלציה בתוך היעד המוגדר של בנק ישראל, אלא ש"לקראת סוף השנה התגברו הלחצים האינפלציוניים".

ואכן, האינפלציה מרימה ראש והציבור נכתש תחת שיני ההתייקרות. בבת אחת התייקרו הדלק והלחם, וייתכן ששוב יעלו גם מחירי המים. ויש גם את הארנונה ומחירי התחבורה הציבורית. בכל מקום יש התייקרויות.

יטענו במשרד האוצר: מה אתם רוצים? זה לא אנחנו, זה הלחצים מהעולם.

זה נכון. אלא שאתמול פירסם משרד האוצר נתון מדהים נוסף: בחודש ינואר היה עודף בפעילות הממשלה של 4.7 מיליארד שקלים. לא גירעון - עודף, ועודף גדול.

כלומר, כמות המסים שנגבתה מהציבור היתה גבוהה ב-4.7 מיליארד שקלים מהיקף ההוצאות של המדינה. באוצר מייד הסבירו: ככה זה בינואר, חודש שבו הוצאות הממשלה קטנות. כלומר, הפער ייסגר בהמשך השנה.

ועדיין, כשהמצב כל כך מעולה, כפי שפורסם באותו יום בסקירה הכלכלית שפירסם משרד האוצר, כשהעודפים - מה לעשות - אכן נרשמים דה-פקטו, אולי הגיע הזמן לעשות חושבים ולבדוק כיצד להקל על הציבור שעובד ורואה איך המשכורת שלו קונה פחות מוצרים.

מרבית הציבור לא מסוגל להתגונן בפני האינפלציה, כמו העובדים שמאוגדים על ידי ההסתדרות. ולכן האינפלציה היא סוג של מס שצריך להילחם בו ולהתחשב בנוכחות שלו. אסור לזלזל בו, ואם המצב כל כך טוב צריך לחשוב כיצד להתחשב בציבור. מה לעשות, מדי פעם צריך להיטיב עם העם.