הפגנת המיליונים, וליתר דיוק, מאות האלפים, בכיכר א-תחריר בקהיר חלפה בלא שהביאה להכרעה במאבק הורדת הידיים שמנהל משטרו של מובארק מול אנשי האופוזיציה שחברו נגדו. שני הצדדים יכולים להיות מרוצים. האופוזיציה הוכיחה את יכולתה להניע מאות אלפי מצרים לצאת להפגנות נגד מובארק, אך גם הנשיא המצרי יכול להיות שבע רצון. אירועי יום שישי השחור לא חזרו על עצמם, והמפגינים לא הפכו לשיטפון אנושי שסחף אחריו את הצבא המצרי. הזמן החולף משחק ללא ספק לטובתו של משטרו של מובארק, שועל קרבות ותיק שכבר התנסה בכמה משברים במהלך שנות שלטונו. מובארק שולף בזה אחר זה קלפים משרוולו, והפעם הודעה כי יסיים את כהונתו כנשיא בעוד שמונה חודשים. עד ספטמבר יזרמו מים רבים בנילוס ובכל מקרה משטרו ומורשתו יישמרו בידיים נאמנות: ידיו של ראש המודיעין שלו לשעבר, עומר סולימאן. האופוזיציה, לעומת זאת, מפוצלת, נעדרת מנהיג או כוח פוליטי מאוחד, ואפילו חזון ברור לגבי העתיד אין לה, פרט לשנאה לנשיא המאחדת את כל אנשיה. חלקות הלשון של מובארק מתעתעת בפרשנים הרואים במהלכיו ביטוי לחולשה, או רואים בהודעות דוברי הצבא כי הם ניצבים לצד הצעירים משום ביטוי לנטייתו של הצבא אל מחנה האופוזיציה. אבל צריך להבין כי שם המשחק במצרים הוא כיום ללכת עם הצעירים, ואין להתפלא אם גם מובארק או עומר סולימאן יצהירו כי הם נמנים עם מחנה הצעירים ומבינים לנפשם ולליבם. מובארק מתכוון להישאר על כיסאו לפחות עד לסיום כהונתו בספטמבר השנה, והוא ואנשיו נחושים לשמר את המשטר בידיו של עומר סולימאן היורש. הם יודעים שאין עבורם דרך חזרה. ד"ר אל-בראדעי אולי מדבר בשם המפגינים, אך שליטיה של מצרים במקרה של מהפך יהיו אנשי האחים המוסלמים. אלו לא ירחמו ולא יסלחו לאיש מסמלי המשטר הישן, ובכלל זה לגנרלים של מובארק. מאידך גיסא, אם ישיב לעצמו מובארק את השליטה, ינהל סולימאן סגנו את ההידברות עם אנשי האופוזיציה בבתי הכלא שאליהם ישליך אותם. זהו משחק סכום אפס שבו אף אחד אינו יכול להפסיד. בינתיים שני הצדדים אינם ממהרים לשום מקום, אבל ההכרעה בעימות זה בוא תבוא, וכנראה תוך שימוש בכוח. זו רק שאלה של זמן.
