תודה לך, ראיס | היום

"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

תודה לך, ראיס

, עודכן
0

זה הזמן להגיד תודה. תודה לחוסני מובארק.

תודה לעריץ? מובארק לא עריץ יותר מאנואר סאדאת, שנחת אצלנו בארץ ב-19 בנובמבר 1977 והוכיח לנו שבמזרח התיכון קיימת גם אופציה אחרת שהיא לא מלחמה. סאדאת סיים את חייו באופן טרגי ב-6 באוקטובר 1981 וייזכר בהיסטוריה כאחד הגיבורים הגדולים של האזור שלנו.

מובארק, משמר השלום במשך 30 שנה, עתיד להיזכר בהיסטוריה כעריץ. ככה זה בעולם שבו הערכים משתנים. תחי הצביעות.

צדקו הנשיא פרס וראש הממשלה נתניהו שהעניקו השבוע תמיכה אמיתית לידיד. חבל שאי אפשר להגיד דברים דומים על אובאמה שהפקיר בעל ברית אמיתי. ובכלל, מזמן לא ראינו באמריקה קונצנזוס כה גדול כמו בסוגיית מובארק כשדמוקרטים ורפובליקנים שכחו את המחלוקות ונאבקו ביניהם מי ייצא באופן נחרץ יותר נגד מובארק.

30 שנה עמד מובארק מול אויבי השלום מבית ומחוץ. פתאום שכחו את כל הסיוע שלו בשמירה על השלום במהלך האינתיפאדה, במלחמת לבנון ובזמן מבצע עופרת יצוקה ואת המאמצים לשחרור גלעד שליט. פתאום נשכח הכל, כאילו העולם הערבי נולד לתוך הדמוקרטיה.

אין ספק שמובארק היה צריך לנצל את מעמדו, את כוחו ואת תמיכת המערב בו כדי לקדם רפורמות למען עמו. האיש לא חף מטעויות. מובארק, כמו כל מנהיג ששולט במשך 30 שנה, לא הבחין מתוך ארמונו שהעולם משתנה עם שחיתות שאוכלת את משטרו מבפנים ושגם מבחוץ מתחיל סחף: הסכסוך הגלוי שלו עם הנשיא בוש היה צריך להדליק אצלו נורה אדומה. אפילו המטורף, ללא מרכאות, שבין מנהיגי ערב, קדאפי, הבחין בשינוי כשוויתר ב-2003 על חלום הגרעין שלו כדי לשמור על כיסאו. עבור מובארק אמור היה הסכם השלום עם ישראל להעניק אותו ביטחון אישי שמעניק הנפט למלכים הסעודים. אבל בעולם שלנו נפט חשוב יותר משלום.

מסמכי ויקליקס חשפו בפנינו לאחרונה כיצד הצבא המצרי לא רצה להתחדש. זה מוכיח עד כמה מלחמה עם ישראל כבר לא היתה בתוכניות. זה גם מוכיח עד כמה מובארק ביסס את השלום.

אנחנו נזכור לו כיצד קילל את ערפאת ב-1995 כשזה סירב לחתום על הסכם, כיצד כיבד את ראש הממשלה רבין ז"ל, אפילו נסלח לו על שלא הגיע לישראל כי כל דיפלומט ששירת במצרים יספר לכם עד כמה השלום לא היה ברור מאליו עבור העם המצרי.

חמאס שולט בעזה, חיזבאללה בלבנון, באיראן מכינים פצצה גרעינית ופתאום האחים המוסלמים מעבר לגבול הדרומי מתווספים כאיום מוחשי. אבל הדמוקרטיה ניצחה אתמול, אז צריכים להיות שמחים.

יסלחו לי מטיפי המוסר, אבל תודה לך עריץ, תודה לך ראיס.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר