סוניה פרס הסתלקה מן העולם כפי שחיה 87 שנים עלי אדמות. בשקט. בשקט מופתי. כמעט בהיחבא. בלי לעשות גלים. יומיים לפני כן ראו אותה בסופרמרקט קונה מצרכים. היא ביקרה אצל הספרית. מישהו שאל מה נשמע ומה הולך. בלילה החזירה את נשמתה לבוראה. בשנתה, כל כך מתאים לה. לא להטריח את הילדים והנכדים והנינים, ואפילו לא את נהג האמבולנס, שעלול להפעיל את הצופר בדרך לבית החולים. טעות לחשוב שחיה בצל. בוודאי לא בהסתר פנים. היא רק עשתה כן במקומות אחרים מן הצפוי מרעיית מי שמילא את כל התפקידים המרכזיים בתולדות ישראל. אלה אינם סיפורי סבתא ומעשיות. יש קבלות. במשך שנים סייעה לשמירת ניקיון אצל אישה בודדה, נזקקת. לא ידעו ולא שמעו. אבל מי שנוהגת כך זמן כה רב אינה מעמידה פני צנועה. היא אכן צנועה. גם לא היתה לה העמדת פנים אינטלקטואלית. היא אהבה את משחק הקלפים שלה עם חברותיה. אז שום הצגת בכורה ראוותנית לא יכלה לגרום לה להמיר את מה שאהבה למה ש"צריך" ומצופה מ"אשתו של". אין זאת אומרת שלא היתה מעורבת. שמעון פרס - בעלה מאז 1945 - הירבה לדווח לה על מעשיו. היה להם צופן. משהו כמו "צו" ו"פו", ומי שהאזין מן הצד שלו הבין שהוא הירבה לשתפה. לפחות היו שנים רבות שעשה כן. אני מכיר לפחות פוליטיקאי אחד שישב בביתם והיא נזפה בו על יחסו לבעלה. בעצמי קיבלתי ממנה פעם אחת ויחידה שיחת טלפון שנועדה למנוע נזק בכוח בגלל פרשייה-זוטא של קשר עם איש כספים, שהפך עם הזמן לנאשם ומורשע. איך יכולתי לשתוק ולא לומר כי פרס נקי מכל רבב? פעם יחידה בעשרות שנים. אחרי רצח יצחק רבין ביקשתי לבקרו עוד בטרם נכנס לבית ראש הממשלה. "טוב, מסכים שתבוא", אמר פרס בשבת בבוקר, "וזה רק מפני סוניה אוהבת אותך משום-מה". היא הגנה על פרטיותה באלימות חרישית. היא ציפצפה על המוסכמות למרות שלא היתה מורדת כלל ועיקר. רק פעם מחלה על רצונה מפני רצונו. כשקיבל את פרס נובל לשלום סירבה לנסוע עימו, אך לחץ משפחתי וציבורי כבד הכריעה. פעם אחת, יוצאת מן הכלל. אתמול התלבטנו גדעון לוי ואני בשידור חי בטלוויזיה אם היו דברים מעולם. מפני שלא היה מובן מאליו כי היא אכן ויתרה והיתה בטקס. אפילו לא בהזדמנות כזאת. היא עשתה את נעוריה בבן שמן. שם גם הכירה את העולה החדש שמעון. יצאה את הארץ כאשר התנדבה לצבא הבריטי להילחם בנאצים. כמעט לא דיברה על כך. אחר כך נותרה נטועה כאן. לא זזה. כמעט לא זזה. ידעתי בליבי כי אם תלך לעולמה לפניו, לא תיאות להיקבר בחלקת גדולי האומה. לא ייתכן שמותה יסתור את חייה. סברתי כי שמעון והיא יבחרו להם לאחוזת קבר את המוזוליאום על גדות הכנרת, לא הרחק מקיבוץ אלומות שבו עשו זמן מה. אבל סוניה לא ביקשה לעצמה גם את בית הקברות של ברל כצנלסון ורחל ונחמן סירקין ונעמי שמר. היא בחרה, כצפוי, בלוויה פרטית מאוד, ודווקא בבן שמן. הרי בליבה פנימה בת הנגר של כפר הילדים לא עזבה אותו מעולם.
