בכל זאת הגענו, למרות הכל

1יש כאלה שמפקפקים בהישגה של נבחרת הכדורסל של ישראל להעפיל בפעם ה־12 ברציפות לאליפות אירופה, שתיערך הפעם המקום לא ידוע נכון לעכשיו.

הרי הטורניר הורחב ל־24 נבחרות, וכמה נבחרות טובות כבר יש ביבשת? אולי שש־שבע שהן בדרג העליון באירופה, אבל אחריהן אין נבחרת שאי אפשר לנצח אותה בכל ערב נתון (עיין ערך שווייץ שניצחה את הרוסים) ואין 24 נבחרות טובות מאיתנו.

ואולם הוויה דולורוזה שעברה נבחרת ישראל מעמיד את הישגה באור אחר: מאמן חדש שקומבינות פוליטיות כמעט השאירו אותו בחוץ; הרכז הראשון בשנתיים האחרונות שמחלים ממחלה כזו או אחרת; שחקן הציר שהפתיע את כל אירופה עם הברזה; שניים ממובילי הנבחרת הגיעו פצועים (יותם הלפרין וליאור אליהו) והמכה הגדולה היתה הגלות קפריסין. ב־2006 הגלות בסופיה, בולגריה, הובילה אותנו למשחקי ההזדמנות האחרונה. הפעם הגענו לטופ, בלי הזדקקות לטובה כזו או אחרת.

2יותר מעצם ההעפלה, הבשורה הגדולה היא צורת המשחק של הנבחרת. זה היה קמפיין המוקדמות הטוב ביותר של ישראל במילניום הנוכחי בלי להזדקק להזדמנות שנייה או לתוצאות הזויות.

תענוג היה לראות כיצד הנבחרת רצה, מפרגנת (אנחנו הכי טובים באסיסטים במוקדמות) ומנצלת את יתרונותיה בשיטת המשחק שארז אדלשטיין תפר במיוחד. תנועתיות, חיתוכים, כולם מרגישים את הכדור ולא היי פיק אנד רול ושלושה משקיפים בדעה מייעצת.

3זה היה הקיץ הטוב ביותר של עומרי כספי בנבחרת. הסטטיסטיקה האישית מעידה על כך - 19 נקודות למשחק (הכי טוב במוקדמות), הריבאונדר הטוב ביותר בנבחרת (7.2) ו־50 אחוזים מהשלוש.

המאמן אדלשטיין לקח את כספי כמתחייב משחקן באן.בי.אי והפך אותו לפאוור פורוורד (בעמדה 4). זה חיזק את ישראל בריבאונד ויצר ריווח טוב יותר בהתקפה, כי כספי, הודות לעבודה הסיזיפית שלו בכל קיץ, הפך למפלצת קליעה.

אם זה היה תלוי בי הייתי שופך הרבה כסף הקיץ כדי להביא את כספי למכבי ת"א. אין מחליף הולם יותר לדיוויד בלו.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!