לעבודה יש מקום - אבל על תנאי

יש שלוש זוויות צילום להנציח את פרישת אהוד ברק בראש קבוצת "עצמאות": שני הסוסים האלה, ולמעשה השלושה, שאיכלסו את 13 ח"כי העבודה, לא יכלו למשוך ביחד; ושר הביטחון פעל ממניעים אישיים אגואיסטיים בלבד; ומלכתחילה היה בסיס משותף, שהלך וקרס ככל שגבר התיעוב בין השחקנים המרכזיים במפלגת העבודה.

ממילא מרגע שפרשו ברק וחבריו נטחנה עד דק העילה לפרוש מהעבודה לקדימה. במה עדיפה ברית פוליטית עם דליה איציק על נשיאה משותפת בעול עם שלי יחימוביץ'? או חיבור אל שאול מופז ועתניאל שנלר למירוץ שליחים עם יצחק (בוז'י) הרצוג ואבישי ברוורמן-

הרביעייה שנותרה כל הזמן מחוץ לממשלה לא יכלה להסביר לקהל בוחריה בכוח, רבים כמעטים, שבנימין בן-אליעזר הפך לבלתי כשר דווקא כאשר נענה לקריאתה וחזר משולחן הממשלה לכס הח"כ. זו הסיבה הפוליטית העיקרית - לבד מבעיות מימון של המפלגה - שהותירה אותם בעבודה.

צריך גם להודות, משהקדים ברק ופרש בראש "עצמאות" ירד ערכם של עמיר פרץ ואיתן כבל ודניאל בן סימון וראלב מג'אדלה בשורות קדימה. הם באים מאופוזיציה לאופוזיציה, וגודשים את האוטובוס של קדימה בלי להוסיף לו תאוצה, ואינם כבר "ארבעת האסים". "לכל היותר בקדימה רוצים את איתן כבל", התריס מישהו מהרביעייה המתחרה.

למפלגת העבודה יש מקום בנוף הפוליטי עם ברק ובלעדיו, ומיצובה תלוי בשרידיה. מה ההזדמנות שנתנו פרץ וחבריו לרביעייה שמנגד? לא ברור. לעומת זאת ברור כי אם הכוונה היא לשקם את העבודה ולאחות את הקרעים ולבנות מחדש את המוסדות ולבחור בהנהגה - עצם קיומן של שתי התארגנויות בסיעה כה קטנה הוא מתכון למעידה נוספת. ביום שבו יחליטו השמונה כי הם קבוצה אחת, אפשר יהיה לבחון את סיכוייה לנסוק בקלפי הבאה.

היא תבחר היום בכבל ליושב ראש הסיעה, וזה לטובתה. היא חייבת לבחור יושב ראש זמני, והשאלה היא מי יתמודד מול בן-אליעזר וכמה קבלת דין התנועה תאפיין את ההכרעה. אחר כך תבוא הבחירה האסטרטגית. מישהו יצטרך לכהן כיושב ראש קבוע לתקופת מעבר. אחריו יחפשו מנהיג של קבע חזק. יש כבר מי שדיבר איתי אתמול על מחרתיים בפוליטיקה ונקב בשמו של גבי אשכנזי. אך גם מקומם של יחימוביץ' והרצוג לא נפקד.

קשה לראות את השמינייה עוברת ביחד בין כל המהמורות האלה. אבל מסע משותף כזה הוא כמעט הסיכוי היחיד של המפלגה שנותר ממנה כמעט רק לוגו, סמליל.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו