כשהתגלתה הפרשה טענו שהכל עלילה. אמש התברר שאכן יש כאן עלילה, אבל לא עלילת דם מהסוג שקצב התכוון אליה, אלא עלילה דרמטית, טרגדיה עתירת קורבנות שנפלו קורבן ליצרים האפלים של קצב וחבר מרעיו. מהכרעת הדין עולה שלשקר אולי אין רגליים, אבל יש לו שמשים ועוזרים, מוציאים ומביאים. למקרא הכרעת הדין, אנה נוליך את החרפה? לאמריקנים היה את בוש. לנו יש בושה, בושה וחרפה. נשיא רב מעללים, אבל לא כאלה שמזכים את עושיהם בפרס ישראל. עיון בהכרעת הדין מגלה כי התקציר שהופץ לפני כמה שבועות משקף נאמנה את עיקריה. החידוש הוא בפרטים הקטנים המרכיבים אותה. מאות האבנים שמהן מורכב הפסיפס יוצרות יחדיו תערובת סמיכה של גועל נפש מרוכז, יצרים ותאוות בלתי נשלטים, גילויי יוהרה ואדנות. הכרעת הדין המדוקדקת והמפורטת מלמדת כי השופטים לא הותירו ולו אבן קטנטנה שלא הורמה ונבחנה מכל צדדיה. מתוך התמונה הגדולה מתגלים קצב ושותפיו כמי שנהגו בקורבנות הכפופים למרותם כאילו לא היו בני אדם אלא חפצים שנועדו לריצוי הבוס, שלאחר ה"שימוש" בהם ניתן לזרוק אותם, לא לפני שעברו מסכת של התעללות נפשית והשפלה. המוני הנקודות שבהכרעת הדין מצטרפות לתמונה שחורה משחור. נקודה שעומעמה עד היום והתחדדה מאוד בהכרעת הדין המפורטת היא שלצד השחקן הראשי קצב פעלה רשת שלמה של עוזרים ומסייעים. אלה חמקו עד כה מרדאר המשטרה והפרקליטות, וראוי שייחקרו בחשד לעבירות הטרדת עד ושיבוש מהלכי משפט שעונשן עולה כדי שלוש שנות מאסר. לצד התיישנותן האפשרית, יהיה קושי בפן הראייתי ובהוכחת מודעות המסייעים לעבירותיו של קצב, שחיונית לשם העמדתם לדין. מנסיגתו האומללה מהסדר הטיעון והתיאורים המביכים ניתן להסיק שוב שאויבו הגדול ביותר של הנשיא לשעבר הוא משה קצב. חוסר הכנות והזיכרון הסלקטיבי, לצד הטפות המוסר הצדקניות שעלו מנאומיו בתקשורת ומעדותו בבית המשפט, יצרו דמות של עד שנחשף במערומיו: מניפולטיבי, ערמומי, ואדם שהאמת אינה נר לרגליו.
תמונה שחורה משחור
מערכת ישראל היום
מערכת "ישראל היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.
