חירות או מוות

ביום שישי האחרון אכלתי צהריים באחת המסעדות התוניסאיות המפורסמות ביותר בפאריס יחד עם חבר יהודי תוניסאי המקורב לשלטון. במהלך הארוחה הוא עידכן אותי בנעשה במדינה. לפתע צילצל מכשיר הפלאפון שלו. על הקו היה שגריר תוניסיה בצרפת שאמר לו, כך גילה לי חברי בהמשך, כי ארגון פוליטי - אולי אפילו איסלאמי, רחמנא ליצלן - עומד מאחורי המהומות בבית שלא נרגעות למרות נאום הנשיא.

בזמן שחברי סיפר לי את החדשות, התפרץ לעברנו צעיר מדרום תוניסיה המתפרנס ממשלוחי דגים בצרפת: "אתם לא מבינים שום דבר. אף אחד לא עומד מאחורי ההפגנות הללו, זה רק אנחנו הצעירים שאין לנו למה לייחל. הגענו למצב של חירות או מוות". המילים היו קשות וכנות.

כעבור שעות בודדות שמעתי את הידיעה המרעישה: בפעם הראשונה במגרב הערבי, בעולם הערבי, הרחוב באופן ספונטני ואמיץ מנצח עריץ ומאלץ אותו לברוח מהמדינה שבה שלט ביד רמה במשך 23 שנה.

העולם הערבי לא יודע כיצד לאכול את הסיפור הזה? מנהיגי ערב רואים פתאום סכנה חדשה שאורבת להם לא מהאיסלאמיסטים, לא מהאופוזיציה, לא מחונטה צבאית - אלא מצעירים, שכמו בסין או בוורשה, מוכנים למות למען החופש.

אין ספק כי בתוניסיה נפל דבר בסוף השבוע: מצד אחד ראינו כיצד שיכרון החושים של בן עלי - שכבר תיכנן לשנות החוקה כדי לאפשר לעצמו להתייצב בפעם השישית ל"בחירות דמוקרטיות", המעניקות לו באורח קבע יותר מ-90 אחוזי תמיכה - ניתק אותו מ"בוחריו".

מצד שני ראינו אזרחים שלא מוכנים למות ולא מוכנים לקבל עוד מרות של עריץ החוסם להם את החיים וגם את הרשת.

לא ברור מה תוליד המהפכה בתוניסיה. האם מהכאוס יקום עריץ חדש שינצל את המוסדות המתפקדים ואת המשטרה החזקה מאוד במדינה (שוטר אחד על כל מאה אזרחים) כדי להפוך לבן עלי חדש, או שמא יקום דבר בתוניסיה והמדינה שהביאה לעולם את מעמד הביניים הראשון בעולם הערבי תביא גם את הדמוקרטיה האמיתית הראשונה.

מי שיכול היה לחייך אתמול בביתו שבטקסס היה דווקא נשיא ארה"ב לשעבר, ג'ורג' בוש, שהגה את החזון הדמוקרטי בעולם הערבי. לא רבים קנו הרעיון - לא רק בגלל חוסר תרבות פוליטית דמוקרטית בעולם הערבי, אלא גם כי דיקטטור בעולם הערבי הוא גם המענה הנכון לשלטון איסלאמיסטי. אבל הנה פתאום תוניסיה מציבה את הדמוקרטיה הערבית כאופציה שלישית.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו