התפטרותם של שרי חיזבאללה אתמול מצביעה על כמה עובדות: כישלון מאמציה הגדולים של סעודיה למנוע הסתבכות פוליטית בלבנון. סעודיה - במגעיה עם סוריה - אפילו המליצה לסעד חרירי להיות יותר חכם ופחות צודק בכל הקשור לציפיות ולדרישות מבית הדין המיוחד לרצח אביו. חרירי הצעיר, שלא יכול לחשוד בחוסר חיבה סעודית כלפי אביו המנוח, העדיף לחפש את הצדק גם על חשבון יציבות בארצו, הרבה הודות לרוח גבית מוושינגטון. התפטרות שרי חיזבאללה היא כאין וכאפס לעומת הצפוי לנו, אם וכאשר יגיע כתב האישום נגד חיזבאללה מצד בית הדין המיוחד לרצח רפיק חרירי. חיזבאללה, הכוח הצבאי החזק ביותר בארץ הארזים היום, יתפתה לעשות בו שימוש, אפילו מוגבל. אופציה צבאית מבחינת הארגון קיימת, אבל לא נוחה לה בעיתוי הנוכחי. התמיכה של ארה"ב, צרפת וסעודיה בסעד חרירי איפשרו לו להיות תקיף מול חיזבאללה, ולא לוותר לדרישות הארגון בכל הקשור למסקנות בית הדין. מדובר במטרייה מדינית מכובדת מאוד אבל לא בהכרח במטרייה צבאית. חרירי יודע זאת, גם חיזבאללה. מסיבה זו יום הפרסום של מסקנות ועדת החקירה ההולך ומתקרב הוא כמו רולטה רוסית: לא ברור אם הכדור יחדור לליבה של לבנון, אבל קיים סיכוי. לבנון עדיין רחוקה ממלחמת אזרחים, גם אם מדובר במשבר הקשה ביותר שלה מאז 2008. אנחנו עשויים לראות מדינה שרואה כיצד המוסדות שלה נכנסים למצב של שיתוק. מדובר במצב שבו הצדדים יבחנו זה את זה אך ישאירו את העימות בשדה הפוליטי. לפחות בטווח הקצר. חרירי לא ייסוג יותר בנושא ועדת החקירה. אילו היה מתכוון לעשות כן היה עושה זאת כבר מזמן. וושינגטון ופאריס המליצו לו לעמוד על שלו. ארה"ב וצרפת גברו על סעודיה וסוריה במאבק על ליבו של ראש ממשלת לבנון. בהתחשב בכך שלבנון היא מדינה ערבית וסעודיה בעלת ברית קרובה של וושינגטון, זה בהחלט הישג נאה למערביות שבחבורה. בינתיים.
