כשהמילים הופכות לקליעים קטלניים

סטפני אהרון, הרבנית שניהלה את טקס הנישואין של גבריאל גיפורדס בשנת 2007, הגיבה בהפתעה לפגיעה בחברת הקונגרס היהודייה בטוסון. "זה משהו שבא משום מקום", אמרה. אבל רבים באמריקה לא רק שאינם מסכימים עם הרבנית, אלא אף יודעים להצביע על האחראית, עוד לפני שהתבררה סיבת התקיפה, וגם אם מדובר במטורף או בתקיפה על רקע אנטישמי. לאחראית בעיניהם קוראים שרה פיילין, מושלת אלסקה לשעבר.

הסיבה: פיילין, מי שהפכה לנציגה הבולטת של תנועת מסיבת התה הימנית רדיקלית, סימנה במטרות-רובה 20 מחוזות בחירה ברחבי ארה"ב, ובהם גם את המחוז של גיפורדס באריזונה, שהיא אמנם דמוקרטית אבל דמוקרטית שמרנית, מה שהיקשה את המירוץ נגדה (ולראייה, היא שמרה על כיסאה בנובמבר). פיילין חיפשה דימוי ציורי לשאיפה פוליטית, אבל בחברה אלימה כמו זו האמריקנית, שבה יש יותר מ-200 מיליון כלי נשק רשומים באוכלוסייה של 300 מיליון נפש, זה קצת כמו לשחק באש.

לא ברור עדיין מה היו המניעים של לאפנר. ייתכן שפעל על רקע אנטישמי (על פי הדיווחים אתמול, היורה השתייך לקבוצה אנטישמית הקרויה "התחייה האמריקנית" והיה חסיד הספר "מיין קמפף" של היטלר). אבל גם אם מדובר במטורף ולא באחד שהושפע מהרטוריקה של חברי מסיבת התה, ברור שלאירוע החמור תהיה השפעה רבה על השיח הפוליטי באמריקה.

אמריקה הלכה רחוק מדי מאז ניצחונו של אובאמה בבחירות ב-2008. היא הלכה כל כך רחוק עד שאפילו הרפובליקנים מצאו עצמם במגננה לאחר שקמה מתוכם תנועה קיצונית שאוהבת להתרגז מהכל. בבחירות אמצע הקדנציה, תנועת מסיבת התה אף הכניסה נציגים לקונגרס. גם התקשורת האמריקנית היתה שותפה פעילה לליבוי היצרים.

לא מפתיע שהירי בחברת הקונגרס אירע באריזונה - מדינה שבה השיח הפוליטי הוא אולי הקיצוני ביותר, ומדינה שבה ניסו להעביר חוק הגירה דרקוני. מובן שאמריקה שוב תוהה לגבי הסכנות שבנשיאת נשק, אבל זו אותה אמריקה שבה בית המשפט העליון קבע שאיסור נשיאת נשק נוגד את החוקה.

דמוקרטים ורפובליקנים התעוררו אתמול למציאות חדשה, מציאות שבה מילים יורות. זה יחייב מיתון של השיח הפוליטי. האם זה גם ישפיע על חברי מסיבת התה? האם הם בכלל בנויים לרטוריקה אחרת?

ולסיום, שרה פיילין לא אחראית לירי. זה יהיה קל מדי ולא הוגן להאשים אותה, אבל כשאתה משחק עם כוונות, אתה צריך לשים לב לא להפוך בעצמך למטרה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו