הטקטיקה שאימץ חמאס בשבועיים האחרונים היתה פשוטה - נכונות לנהל משא ומתן עם ישראל תוך כדי שהוא ממשיך לירות. וכך, במקביל לשיחות בקהיר ולצד נכונות טקטית להפוגות הומניטריות מזדמנות, סירב חמאס לרגיעה מוחלטת והוסיף - הוא או ארגונים שפעלו באור ירוק ממנו - לטפטף טילים על ישראל.
חמאס הניח כי הישראלים מותשים וכי ההנהגה הישראלית מעוניינת בכל מחיר ברגיעה. מכאן האמונה של ראשי חמאס כי אין להם מה להפסיד מהמשך האש, וכי יעלה בידם להוריד לבסוף את ישראל על ברכיה ולקבל מחיר מופקע בעבור סיום הלחימה. טקטיקה זו לא עבדה. ישראל סירבה לרקוד לפי החליל של חמאס והגיבה לחידוש הירי על ידיו בעוצמה ובדיוק שהפתיעו את מנהיגיו. חיסול שלושת בכירי חמאס אתמול מצטרף לניסיון החיסול של מוחמד דף, ומלמד כי בסופו של דבר חמאס הוא זה שמתיש את עצמו.
חמאס ניצב בנקודת הזמן הנוכחית בפני דילמה קשה. המשך הירי וסירוב להפסקת אש קבועה ויציבה ידרדרו את הרצועה למלחמת התשה שחמאס - ולאו דווקא ישראל - אינו יכול לעמוד בה. כל יום שעובר מדלדל את יכולותיו הצבאיות ואת מלאי הטילים שלו, וגם מדלל את צמרת הפיקוד שלו. החברה הישראלית, לעומת זאת, מגלה כושר ספיגה ובגרות מפתיעים, המעניקים להנהגה בישראל יכולת תמרון הנדרשת לכפות על חמאס את תנאיה של ישראל. הציבור הישראלי נדרש לעוד קצת סבלנות ואיפוק, וההנהגה נדרשת שלא לעשות טעות וגם לא למצמץ רגע אחד מוקדם מדי.
חמאס, המשול כיום לחיה פצועה ומדממת, עשוי עוד לפגוע בישראל, אבל בכך לא יהיה כדי לשנות את מהלך האירועים. חמאס נפל למלכודת מלחמת ההתשה שחפר לישראל, ועתה הוא ממתין שמישהו יחלצו משם - אולי מצרים, אולי אבו מאזן ואולי האמריקנים, אבל הפעם על פי תנאיה של ישראל.
המחיר שישלם חמאס יהיה גם פוליטי. גביית החשבון של התושבים בעזה מהנהגתם שהמיטה אסון על ראשם, גם אם תאחר להגיע, בוא תבוא.
ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
