כמוזכר בפסק דינו המאלף של השופט רובינשטיין, עוד לפני שנות דור קבע הרב פינשטיין ז"ל, אחד מגדולי חכמי ההלכה בדורות האחרונים, שאין כל מניעה לכך שבני שני המינים יישבו זה לצד זה באוטובוס וברכבת התחתית. גם הוא הכיר היטב את דיני הצניעות, אך הבין שהיצר הרע אינו פורח דווקא באוטובוס הומה אדם. אך מה שטוב לחרדים בארה"ב ובאירופה, אינו מספיק טוב לפלג קטן וקיצוני של החרדים בישראל. במשך שנים ישבו והלכו בני שני המינים החרדיים בצוותא, באוטובוסים וברחוב. המחמירים שבהם, בעיקר מקרב חצרות חסידים מסוימות, נמנעו מישיבה מעורבת, אך ידעו היטב שמדובר בחומרה ולא חלמו לכפות אותה על הציבור כולו. מהלך ההפרדה שקיבל אמש את הכשר הבג"ץ יפגע בראש ובראשונה דווקא ברוב חרדים, שמכאן ואילך ייאלצו, בלית ברירה, ליישר קו עם הקיצוניים. מכאן ואילך איש ואשתו, או בני משפחה אחת, ייפרדו לשני מחנות. למראית עין, זכו החרדים בניצחון משפטי. אבל דומה שזהו ניצחון פירוס שרק ירחיב את חילול השם ויעמיק עוד יותר את הפער המתרחב בינם לשאר החברה הישראלית. "נפרד, אבל שווה", קבע ביהמ"ש העליון האמריקני כבר לפני שנות דור, "אינו שווה". בג"צ אימץ עיקרון זה. פסק דינו מגלה רגישות ותבונה, בהימנעות מכפיית אי ההפרדה באופן ישיר. זו אולי היתה צודקת משפטית, אבל מאוד לא חכמה ובלתי ישימה. בחברה רב-תרבותית יש מקום, בתנאים מוגבלים ומסוימים, לאפשר למיעוט לנהוג כרצונו. אך לא כאשר עקרונותיו מחללים ברגל גסה עקרונות של שוויון ומקדשים אפליה והדרה פסולים. עם זאת, הצעת בית המשפט ליישם את ההפרדה "בהסכמה וללא כפייה או גילויי אלימות כלפי נוסעות" משקפת תמימות מסוימת. כמו בכביש בר-אילן, גם כאן מדובר בתוצאה ידועה מראש. הכפייה והאלימות לא תתבטאנה, חס ושלום, באלימות פיזית. אך די יהיה במבטים מזרי האימה, או בהערות הבוז והלעג שיופנו קרוב לוודאי לעבר כל אישה שתבקש לשבת בחלקו הקדמי של האוטובוס, כדי להרחיק אותה מהר לחלקו האחורי, או להדירה ממנו כליל.
שנינו ביחד, וכל אחד לחוד
מערכת ישראל היום
מערכת "ישראל היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.
