תופעה מסוכנת
לא יקום ולא יהיה. אפילו קהל אבל, רוטן, כועס וזועם - שהכל שותפים לתחושתו הקשה ולסבלו הרב - אינו רשאי לעשות ככל העולה על רוחו.
אסור שישראל תיהפך לדמוקרטיה רופסת שבה ראש הממשלה אינו יכול לשאת את דברו כמתוכנן, ואשר בה שר הפנים מגורש מטקס שאליו הוזמן כדת וכדין, גם אם המשתתפים רואים בו אחראי לאסון.
ברגע שבו החלה ההתלהמות, שגו המארגנים שביקשו להפיס את דעתם של האבלים והוציאו את אלי ישי מן המקום. הוא אחראי? שלא יצביעו לו; שיפגינו נגדו בכיכר העיר ומול משכן הכנסת ולשכת ראש הממשלה, אבל שלא יפוצצו עצרת זיכרון ליקיריהם.
הסתלקותו מרצון לא הועילה להרגעת הרוחות. בנימין נתניהו ניסה לכבד את הקהל הכואב, אך לשווא. היסו גם אותו.
אין לעבור לסדר היום על התנהגות כזאת, שפוגעת בזכר הנספים, גם אם ניתן לגלות הבנה. אישי ציבור חייבים להתהלך בין נפגעי האסונות ולחזק את ידם וליבם, אבל כבודם - ואולי חלילה גם דמם - אינם הפקר.
אפשר שגם ראש הממשלה טעה קודם לכן כאשר שמע מה אמרו עליו שני ניצבים שאיבדו באסון הכרמל את יקירתם ודיברו אליו בלשון בלתי ראויה, והוא נענה לעצת מי מאנשיו ופגש בהם. זו היתה שגיאה כפולה: האחת, שנתניהו נפגש דווקא עם מי שקראו לו "שקרן" ברשות הרבים, והאחרת שלא ראה את פניהם של האבלים השקטים, ששמרו את כאבם לעצמם.
קיים חשש שהתופעה תתרחב. אמש היו אלה נתניהו וישי, יום קודם אהוד ברק שנאומו הופסק בקריאות "שקרן". שום מדינה אינה צריכה להשלים עם תופעות כאלה. הן עלולות להתרחב ולהעמיק, ולהפסיק את השיח הציבורי הנחוץ להתנהלותה של ישראל. במקום מילים יושלכו נעליים מסומרות באולמות ציבוריים.
חייבים להפנים את הכלל היהודי ש"נשיא בעמך לא תאור".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו