ראש השנה החל בתפר שבין אלול לבין תשרי הוא, לפי המסורת היהודית, הזמן למניין אומות העולם. עד שלפני 2011 שנים נולד ילד יהודי בבית לחם יהודה, וביום שבו מלו אותו החל מניין אומות העולם לפי חישוב שלהן עצמן, וזו עילת החגיגות שייערכו מחר בערב. גם בישראל, ולא רק בקרב הנוצרים. התקשורת המערבית נוהגת לסכם באירועים אלה את 365 הימים שחלפו. נוהג מלאכותי. מין יום הולדת. המסורת ב"טיים" היא לבחור באיש השנה. ב-2010 המסתיימת מחר, לאו דווקא לטובה, בחר השבועון במי שהביא לעולם את פייסבוק, מארק צוקרברג, והצעיד את האנושות במהלך נחשולי לתקשורת המבטלת כמעט את פרטיותו של הפרט. לכאורה, מרצונו החופשי. בפועל לאו דווקא. מפני שגם צעיר שאינו רוצה - אין יכול להרשות לעצמו להישאר מחוץ להוויית פייסבוק, אם ברצונו לשמור על מעמדו החברתי. לא במנותק מאובדן הפרטיות, שזכה לדרבון ניכר בשנה המסתיימת, יצא לאוויר העולם אתר ויקיליקס אשר הותיר עירום ועריה את הדיפלומטיה האמריקנית; ולא במקרה מי שנחלצים לעזרתו הם בראש ובראשונה גורמים אנרכיסטיים, שמאיימים לפגוע בכל מי שיפעל נגד מייסדו, ג'וליאן אסאנג', ומדליפו, בראדלי מאנינג, העושה בכלא אמריקני. ב-2010 הפך אסאנג' לדמות המאיימת על הדיפלומטיה העולמית, ולא רק עליה. לא במקרה הוא נע ונד ונרדף על ידי מערכת התביעה האמריקנית, המחפשת אחריו בכל אתר. הוא הבחירה הנכונה לאיש השנה. אסאנג' רק יכול להתברך בכך שהחוק בארה"ב אוסר על סוכנויות הביון לחסל את אויביה ויריביה גם מחוץ לגבולה. ויקיליקס דחק את הדיפלומטיה לחוסר שקט ולמתח מתמיד, והעצים מגמה שהתקיימה: לנהל מדיניות בדרג של ראשי מדינות בלי להותיר מסמכים מחייבים. אם העולם קורא כי שליט סעודיה מייחל לתקיפת הגרעין האיראני בידי ישראל; ואם ראש אמ"ן עמוס ידלין נחשף שם כמי שראה בהשתלטות חמאס על רצועת עזה את הרע במיעוטו - יש בזה מרכיב משתק, שיכביד על מנהלי המדיניות בעתיד. גם סיכון חיים היה בפרסומי ויקיליקס. לפיהם שיתף שר ההגנה של לבנון פעולה עם צה"ל נגד חיזבאללה. האם יאריך ימים לאחר שיפורסם הדו"ח על רצח אביו של ראש הממשלה הנוכחי בידי חיזבאללה- דיפלומטים תמיד היו ערים לאפשרות שמברקיהם יראו אור, וגם שבפרספקטיבה היסטורית ייראו אוויליים. "כשאתה כותב", לימדו כל צוער בסטייט דיפרטמנט, "זכור שהמסמך שלך יופיע בעוד שנים ב'ניו יורק טיימס''". הצוער זכר, אבל ידע כי יש לו מרווח שנים ארוך. לא עוד. אולם מנהיגים ודיפלומטים לא ילמדו את הלקח במלואו. כפי שכל שותפי הסוד מודעים לכך שקל להאזין לשיחות הטלפון הנייד שלהם והם ממשיכים ללהג - כך יימצאו בעלי תפקידים שיפטפטו את עצמם לדעת. ובכל זאת תהיה פחות פתיחות, ותיאמר פחות אמת. בין השאר, מפני שוויקיליקס הצליח להחדיר חששות בלב מנהלי המדיניות (ובקרוב, כנראה, גם אצל בנקאים) מפני מה שיתפרסם. אסאנג' הודיע כי ישראל טרם ספגה מהלומה תקשורתית, ונחיל פרסומים יפגע בה בקרוב. תחושת חשש כזאת קשה, לעיתים, מעצם הפרסום. כהבדל שבין התייצבות מול אקדח טעון בידי חסר אחריות לבין ההתמודדות לאחר שכדור העופרת כבר נורה ופגיעתו חלקית בלבד. ב-2010 השתנתה תמונת העולם התקשורתית משמעותית: הדיפלומטיה תהיה זהירה יותר; החשש מעונשה של דעת הקהל מוחשי וקרוב. חיובי או שלילי? התשובה מורכבת ולא חד-משמעית. האתר הוא שיפור הבקרה הדמוקרטית בעולם, אך הוא גם היחלשות הדמוקרטיה עצמה. תם, ולעולם לא נשלם. 2011, היכנסי בבקשה.
