הפרקליטים
, עודכן
ש
בטוחני כי פרקליטים הפועלים בשירות המדינה יכעסו על עמדה זו, אך פרקליטות המדינה היא חלק ממערכת הצדק ואכיפת החוק בישראל. אם מותר לפרקליטים לשבות על מנת לשפר את תנאי עבודתם, לפי אותן אמות מידה מותר גם לשוטרים לשבות. הם בוודאי זקוקים לשיפור בתנאי עבודתם הרבה יותר ממה שזקוקים לכך הפרקליטים. אם כך, מדוע שלא ישבתו? ומה לגבי השופטים? אני משוכנע כי גם בקרב השופטים יש רבים השואפים לשפר את תנאי עבודתם.
במהלך המאבק הושמעו גם כמה טענות מגוחכות וריקות מתוכן. השוואת שכר הפרקליטים בשירות המדינה עם עמיתיהם במגזר הפרטי אינה רלוונטית. את השוואת השכר יש לערוך לא מול המגזר הפרטי אלא מול עובדים אחרים במגזר הציבורי. ואם עושים השוואה, כאמור, צריך לעשותה באופן הוגן ומלא. היא לא חייבת להיות רק בהשוואה לעורכי הדין מקבלי השכר הגבוה אלא גם מול אלה המקבלים שכר נמוך, ויש הרבה כאלה.
את ההשוואה יש גם לעשות מול מכלול תנאי העבודה, ולא רק במקטע המצומצם של רמת השכר. האם, למשל, פרקליטי המדינה יסכימו לאפשרות שיפטרו אותם מעבודתם באותה חופשיות שבה אפשר לפטר עורכי דין במגזר הפרטי? בטוחני שלא. אחת מתביעותיהם המרכזיות במאבק זה היא להעניק קביעות לכל.
כמו כן, אין זה נכון למדוד את עמדת האוצר במונחים כספיים. אם נאמר כי נכון לשלם לפרקליטים 10 מיליון שקלים כדי לענות על תביעותיהם, בעוד הנזק שהם יכולים לגרום למדינה במונחים כספיים הוא הרבה מעבר לכך - אנו צריכים לשלם לעובדי הנמלים תוספות שכר בהיקף של מאות מיליונים (אנו אכן מתקרבים לכך), משום שהם יכולים לגרום למשק נזק בהיקפים של מיליארדים.
להשלמת התמונה, יש לציין כי מערכת המשפט ניצבת מול שביתת הפרקליטים במלוא עליבותה. אין אנו מצפים כי האחראים על מערכת המשפט יספרו לנו עד כמה גדול הנזק ששביתת הפרקליטים גורמת, אלא שהם יעשו את שנחוץ ואפשרי על מנת לצמצם את הנזק.
אם הם סבורים כי שביתת הפרקליטות אינה צודקת, עליהם להוציא צווי ריתוק. כמו כן, הם יכולים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה ולבקש צו מניעה או להעניק סמכויות לפי חוק לקציני משטרה למנוע שחרור עבריינים, ובכך לסכן את הציבור.
במקביל, מן ההגינות לציין כי לפי הנורמות המקובלות בישראל, שביתתם מוצדקת. כבר יותר מפעם אחת הוכח כי אלו הזוכים לאוזן קשבת באוצר הם אלו היכולים לגרום נזק. מסיבות אלו מיהר האוצר להיכנע לדרישות עובדי רשות שדות התעופה.
וכאן אנו שוב חוזרים לשאלות הבסיסיות: מי הם אותם העובדים בשירות המדינה או בשירות הציבורי הרשאים להשתמש בנשק השביתה כדי לשפר את שכרם? היכן צריך לקבוע את האיזון בין הנזק שנגרם לציבור לבין חופש השימוש בכוח השביתה במגזר הציבורי? משום שהכנסת תימנע בוודאי מלהתמודד עם השאלות, ראוי שבית הדין הארצי לעבודה ימשיך ויעמיק את פסיקותיו בסוגיה זו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו