ערב של לאומית ב'

האנרגיות של המשחק אתמול הזכירו משחק גביע של קבוצה מהליגה הלאומית המארחת קבוצה מליגת העל. למרות הציפייה לניצחון סביר של הפייבוריטית, מתפתח משחק מגעיל שבו האנדרדוג מצליח להוריד את הפייבוריט לרמתו, עד שרמת הכישרון המוגבלת שלו כבר לא יכולה לסחוב בעלייה וקור הרוח של הפייבוריטית עובר איכשהו את המומנטום השלילי.

ללא מנהיגות וניסיון, האנדרדוג מנצח - זה המקום שבו נוצרות ההפתעות. למזלה של נבחרת ישראל, גיא פניני, גל מקל ויניב גרין היו שם כדי לדשדש אותנו עד לניצחון. כי אלא אם כן אתם בהריון, נדמה שאת הבחילות מהצפייה במשחק אתם בוודאי מרגישים גם הבוקר.

לו פיב"א היתה מאשרת לתת לשתי הקבוצות הפסד על פי רמת הכדורסל שהוצגה אתמול - ישראל והולנד היו זוכות בו, ולו רק בגלל הטראומה שהן גרמו לילדים שנשארו לצפות ויהיו כנראה מצולקים להמשך החופש הגדול.

אז נכון, מדובר במקום קשה לשחק בו, מול קבוצה עם סייז ועם משמעת שסוגרת את הצבע ולא נותנת סלים קלים, אבל הציפייה מהנבחרת - מלכת הטקטיקה והשטיקים, האלתורים והרעיונות המקוריים - לעשות התאמות תוך כדי התפתחות המשחק כדי לנטרל חלק מהמנגנון ההולנדי, לגרום לצד האחר לחשוב ולהגיש לו צ'יפס נטול מיונז.

משחק החיתוכים שארז אדלשטיין הקנה קיבל מחמאות רבות על החשיבה מחוץ ל"קופסת הפיק אנד רול", אבל נדמה שדווקא אתמול, כשכל חיתוך נתקל בקיר הולנדי, כל כניסה לצבע לא מצאה זוויות מסירה יעילות ושפת הגוף של דיאור פישר היתה אנטי־קבוצתית - השימוש במשחק בין שניים, עם ריווח מקסימלי והצבת קלעים, התבקש. עם מקל וגרין המתקיפים את הצבע, ופניני, אפיק ניסים ואפילו דגן יבזורי, שמחכים להוצאה החוצה על מנת להעניש.

כמו כן, לחץ על כל המגרש כדי לשנות מומנטום וליצור נקודות קלות היה יכול לשבור תסכול התקפי, שהגיע לשיא עם החטאות ליי־אפים באחד על אפס ואיבודים מהוצאות חוץ ללא לחץ על המקבל. למזלה של הנבחרת, היא נתקלה אתמול בהולנד, קבוצה שכשהיא עוברת 60 נקודות, הרשתות נגזרות למזכרת לאחר המשחק.