על הדילמה של בלאט

1ץ אם מכבי ת"א לא היתה מנצחת משחק כזה, שבו כפתה על ז'לגיריס 28 איבודי כדור (לעומת 24 סלי שדה), זה היה מוזר מאוד. חלק מהאיבודים נבעו מההגנה של הצהובים, אבל השאר, שאינם מחויבי המציאות, הם תוצאה ישירה של חוסר הכישרון של קבוצה שאינה מזכירה את הכדורסל הליטאי, שניחן במשחק מהיר שובה עין עם יצירת מצבים, ריבאונד התקפה אגרסיבי וזריקות פתוחות מבחוץ. במקום זה ראינו מאמן סרבי שמיישם את השיטה היוגוסלבית ומנסה, באמצעות הגנה אגרסיבית, לשלוט במשחק, ועל ידי שרשרת חילופים תמוהים, עוצר מומנטום ומשאיר הרכבים לא מאוזנים ולא נכונים.

2. למרות הניצחון, אפשר לזהות במכבי כמה בעיות שחוזרות על עצמן וגורמות להתלבטות קשה אם לתקן משהו שאינו נשבר. ראשית, יש צורך בשחקן חוץ נוסף. לא ברור לי איזה גארד זה צריך להיות (קלעי או יוצר, בהתאם למצב בשוק), אבל חייבת להגיע תגבורת כי לנוכח חוסר היציבות של ג'רמי פארגו וביכולת הקליעה של אתמול, זה מעין נס חנוכה שמכבי ניצחה.

בגזרה הישראלית ראינו נתונים נמוכים גם של דקות (69) וגם של נקודות (13), למרות שגיא פניני עצר את הסחף ברבע הראשון בשלוש פעולות הגנתיות. טל בורשטיין ויניב גרין, שהיו מצוינים בסוף המשחק מול ויטוריה, היו חלשים בשני המשחקים השבוע.

3. במשחק העומד מכבי תלויה בצורה שמזמן לא ראינו בסופוקליס סחורצאניטיס, שכל כדור הולך אליו פנימה. ברגעים שהוא לא נמצא, מכבי חסרה כלים התקפיים וחיה על האינסטינקטים של דורון פרקינס. בלי קשר לעמדה הטבעית של ריצ'רד הנדריקס, כרגע הקבוצה לא מפיקה ממנו כלום וצריך לתת על זה את הדעת.

דיוויד בלאט צריך להכין את עצמו לימים קשים יותר, כפי שנרמז ביום ראשון מבני השרון, כי בטופ 16 אין זמן לתקן פאשלות.