כועס על דרך ההופעה

1. לא יצאתי מגדרי כשירושלים חזרה עם ניצחון מסביליה בשבוע שעבר, כי גם אם האדומים יזכו ביורוקאפ, סגנון המשחק שלהם אינו לרוחי, וביותר מדי התקפות אנחנו רואים רק שחקן אחד נוגע בכדור. המתירנות הזאת מביאה לפוזשנים רבים שבהם לא האיש הנכון הוא שמסיים את ההתקפה. הגנה טובה יודעת למנוע מהלכי אחד על אחד שכאלה, ובמשחקים שלא הולך, שחקנים מתוסכלים ייקחו את הכדור בכוח כמו שראינו אתמול בצ'כיה.

ברור שהתחזקות נכונה בצבע תשדרג את ירושלים, גם מבחינת סגנון המשחק. לפחות אחרי זמן רב נזכרנו שאפיק ניסים הוא אחד הגארדים הטובים בכדורסל הישראלי, וחבל שהוא לא מצא את מקומו בקבוצות הצמרת אצלנו.

2. במלחמת המפרץ השנייה, כשמכבי ת"א נאלצה לוותר על הביתיות ולארח משחקי בית בסלוניקי, לא שמענו מהם רינונים על חוסר אנרגיות ותירוצים על היעדר קהל. גלבוע/גליל פתחה את היורוקאפ עם ניצחון גדול בזאגרב, כיוון ששלושה ימים קודם לכן הם הפסידו בבית לראשל"צ. מאז הם ניצחו פעמיים בליגה והירשו לעצמם לבוא שאננים ל"משחקי הבית" במלחה. זה התבטא במשחק הגנה מביך, שאיפשר לדמיטריוס אלכסנדר קשישא לרשום מספרים שהוא לא זוכר מאז היה ילד בכפר בלום, כי אפילו אז עידו קוז'יקרו פיצץ אותו באימונים כדי למנוע סל קל. גלבוע/גליל מתמזמזת יותר מדי עם מקצה השיפורים בסגל, והגיע הזמן לקבל החלטות שיקדמו את הקבוצה כמו שנעשו בשנים עברו.

נ.ב - נחשו כמה דקות ראינו אתמול את אוחיון ומקל עם ארבעה זרים. איפה הכבוד לחוק הרוסי-