מחלק מחמאות להפועל ת"א
עם תום משחקי הבית של הפועל ת"א בליגת האלופות ואובדן הסיכויים להשיג את הכרטיס לשלב הבא של ליגת האלופות אפשר להתחיל להסיק מסקנות.
המסקנה הראשונה - ניהולית. מחלקת השיווק במועדון לוקה בחסר. זה אבסורד שהפועל לא הצליחה למלא את בלומפילד בהופעה הראשונה שלה על הבמה הגדולה מכולן. בעניין הזה להפועל יש הרבה מה ללמוד מהנציגה הקודמת שלנו, מכבי חיפה, ומהדרך שבה הצליח המנכ"ל איתמר צ'יזיק למכור עשרות אלפי מנויים לקמפיין ליגת האלופות שלה בעונה שעברה.
מבחינה מקצועית הפועל השתפרה משמעותית בסיבוב השני של המפעל ואחרי שלושה הפסדים היא לקחה ארבע נקודות, זה מעיד על ההתקדמות שלה מבחינת האופי של הקבוצה. הצהרות הנחיתות של השחקנים נעלמו, הביטחון של השחקנים השתפר ואיתו הגיעו התוצאות.
באשר למשחק, המחמאה הגדולה ביותר מבחינת הפועל ת"א היא שהניצחון הגדול הושג לאחר משחק סביר שלה ולא בזכות התעלות יוצאת דופן. הפועל לא הבריקה מבחינה התקפית, פיגרה בהחזקת הכדור וכמעט שלא סיכנה את שער האורחים. אלו בוודאי לא היו התוכניות של גוטמן, אולם לזכות האדומים אפשר לומר שהם ידעו להתגונן היטב ולגרום לכך שהשליטה הפורטוגלית לא תתורגם לשערים. צריך לציין את ביוואן פרנסמן (במשחקו הטוב ביותר בהפועל) ואת דגלאס דה סילבה שעשו עבודה טובה במרכז ההגנה.
החילוף של גוטמן, שהכניס את יוסי שבחון במקום איתי שכטר, היה מצוין. הכניסה של שבחון חיזקה את מרכז השדה, משום שהוא עזר בהחזקת הכדור בדקות המומנטום של הקבוצה.
ומה אפשר להוסיף על ערן זהבי? הבחור נמצא בשנה חלומית וגם כאשר הוא נוגח לכיוון הקרן, הכדור הולך לחיבורים. ואם זה לא מספיק, הוא גם מקנח בשער שלישי נפלא ממסירה של שבחון. בסופו של דבר, אם במשחק כזה ידעה הפועל להביס קבוצה כמו בנפיקה זה אומר שבכדורגל של היום בכלל אין טעם לדבר על פערים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו