על התופעה המרכזית בליגה

1. בשלושת המשחקים "החיים" של המחזור, אלה שמכבי ת"א לא השתתפה בהם, הושגו שלושה ניצחונות חוץ, שמעבר לחוסר היציבות ואי המשך המומנטום שאנחנו מדברים עליהם כל הזמן, מצביעים על תופעה מרכזית בליגה: תחיית האנדרדוג. כל עוד אתה בא מלמטה, אתה יוצא גדול. אבל כשהלחץ עליך, אתה רועד ומתפרק.

2. במהלך הערב הייתי משוכנע שאכתוב כאן שנתניה וחיפה צריכות לשלוח פרחים למשרד התמ"ת על ה"עונג" שנמנע מהם מלשחק באולם הפחים החם והלוהט. אבל אז התברר לי שעולם כמנהגו נוהג: מי שרגיל להתפרק ברבע השני והשלישי, אתמול רק דחה את זה לרבע האחרון. 19 הפרש נגד גלבוע/גליל חסרת ההשראה והמלאה בבעיות מקצועיות לא הספיקו לחולון האינדיבידואליסטית. יותר מדי שחקנים בסגול משחקים עבור הסטטיסטיקה האישית שלהם, שנראית נהדרת אם לא מסתכלים על התוצאה במשחק. אבל כשצריך לשחק בדקות האחרונות בשביל לנצח משחק, פתאום בוחרים זריקות לא לעניין, לא מקריבים את הגוף בהגנה ונותנים לגלבוע/גליל לבצע קאמבק מדהים ומוצדק.

זה קרה בגלל השקט הנפשי של ליאור ליובין שחיפש את ההרכבים הנכונים (הספסל שלו ניצח 7:37) וכי חולון משחקת עם מוליך כדור אחד (אמש רק 4 דקות לעמית בן דוד), וברגעים שצריך לשלוט בקצב ולחזק את ההגנה, זה לא מספיק.

3. אין בעיה למנות את מספר השחקנים של מכבי ת"א שאינם נחשבים לשומרים טובים. אז איך ההגנה של מכבי בכל זאת כל כך אימתנית? עבודה על יסודות הגנתיים אישיים ואחר כך אסטרטגיה ושיטה קבוצתיים. עצה קטנה לחבריי המאמנים: אם במקום להתעסק רק עם טקטיקה ותחכומים תקדישו מחצית מהאימונים ליסודות הגנה על פני 5 על 5 סתמי, רמת ההגנה הקבוצתית תשתפר פי שניים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו