1. בסוף המשחק חזרנו לשאלת השאלות: מה קדם למה, הביצה או התרנגולת? האם מכבי ת"א כל כך טובה או שפרוקום גדיניה כל כך רעה? אי אפשר לקחת מהצהובים את הקרדיט על ניצחון מוחץ מול קבוצה שעד היום לא הפסידה ביותר מ-7 הפרש. אי אפשר להמעיט בערכה של ההגנה של מכבי, שלוחצת את הכדור בטירוף, מחפה אחד על השני ומבינה את הרוטציות היטב. מעבר ליסודות האישיים של השמירה, אנחנו רואים עבודה קבוצתית נהדרת עם יד מכוונת של דיוויד בלאט. 2. אם עד היום ראינו שהאופציה הראשונה בבחירת הזריקות של מכבי במשחק העומד היא הכנסת כדור בצבע לסחורצאניטיס, אתמול גילינו שמי שפיקפק ביכולת הקליעה של הצהובים מעבר לקשת - טעה. למכבי יש יכולת לקלוע 15 שלשות כמו אתמול, בעקבות הביטחון שהיא צוברת תוך כדי משחק וגם בגלל סגירת הצבע האובססיבית של המאמן תומאס פצ'סאס, שהשאירה את הקלעים לזריקות פתוחות. 3. בשבילי סופו הוא הפתעה גדולה. המהלך שלו לעזוב את יוון ולהתנתק מסביבה שהיחס בה אליו נע בין הערצה לגימיק התברר כמוצלח, כי בסביבת עבודה אחרת הוא מראה דברים שעוד לא ראינו ממנו. ברור שהקליטה הרכה של מכבי עוזרת לו, אבל פתאום אנחנו רואים אותו רץ מצד לצד במהירות, מנסה לשמור את הפיקנרול הרבה יותר מבעבר, מנסה לחסום זריקות ובהתקפה לא מכריח במקרה של דאבל טים ומוצא את הקלעים בחוץ. 4. נכון שמכבי סוגרת את הסיבוב הראשון עם ארבעה ניצחונות רצופים, בעוד קאחה לבוראל תגיע להיכל בשבוע הבא אחרי שלושה הפסדים רצופים, אבל המשחק הזה עדיין צפוי להיות המבחן האמיתי לכמה מכבי השתפרה, כי כולנו, ובעיקר הצהובים, עדיין חיים בתת-מודע את הרבע הראשון המביך בוויטוריה במחזור הפתיחה.