משרד האוצר הוא הסכר האחרון החוסם את נטיית הפוליטיקאים לבזבז מיליארדים מכספי משלמי המסים שקשה להם לגמור את החודש. לאחרונה נפרץ הסכר בהסכמי השכר עם ההסתדרות, וזאת כתוצאה מלחצים שהפעילו ה"חברתיים" למיניהם שדרשו להגדיל את התקציב הממשלתי.
בהנהגתו של השר יובל שטייניץ, משרד האוצר מקדם באומץ רפורמות חיוניות, כמו הרפורמה נגד הריכוזיות ההרסנית והרפורמה בתשלומי תמלוגים מגז. רפורמות אלו ידרשו אומץ לב פוליטי רב, כי בעלי עוצמה רבה נהנים מהם. לכן העובדה שלאחרונה האוצר נאלץ להיכנע לסחטנות פוליטית והסכים עם דרישות ההסתדרות להעלאת שכר, שפירושן בזבוז עשרות מיליארדים, היא משל לעד כמה המערכת הפוליטית מערערת את הכלכלה והחברה בישראל. אפילו ראש הממשלה נתניהו, המדינאי היחיד כמעט בישראל שמבין בכלכלה ומי ששילם הון פוליטי עתק כדי לעשות רפורמות חיוניות, נאלץ להתפשר עם ההסתדרות עקב הצורך החיוני לקיים קואליציה עם העבודה, שעיני שולט בה. וזאת בעת שישראל עומדת בפני הכרעות ביטחוניות גורליות.
נתניהו, המבין כי הוצאה ממשלתית מנופחת היא אחת מהרעות החולות הגדולות של המשק הישראלי, הצליח, לאחר מאבק קשה, להגביל ב-2003 את הגידול השנתי בתקציב לאחוז לשנה בלבד. אך אז הקימו "החברתיים", המכון הישראלי לדמוקרטיה ודוד ברודט, השר אבישי ברוורמן, ח"כ שלי יחימוביץ' והנוהים אחריה (ולמרבית ההפתעה גם פרופ' מנואל טרכטנברג שהיה אז ראש המועצה הלאומית לכלכלה) קול צעקה רמה. לטענתם, ישראל מפגרת בהוצאה הציבורית והתוצאה תהיה "קטסטרופה חברתית". כתוצאה מכך, התקציב הוגדל ב-1.7 אחוזים ואחר כך ב-2.7 אחוזים. זה איפשר להסתדרות לסחוט העלאה בשכר הציבורי של 6.5 אחוזים על פני שלוש שנים. אם מביאים בחשבון שבסקטור הציבורי מועסקים כ-800 אלף עובדים, שעלותם כ-80 מיליארד שקלים לשנה, התוספת תהווה הוצאה של 5 מיליארד לשנה על פני עשרות שנים בעתיד, הוצאה שבמקום לעזור למוחלשים דווקא תגביר פערים. מנהל, רופא או מהנדס - שיאני השכר בשירות הציבורי - יקבלו העלאה של אלפי שקלים בעוד עובדים בשכר מינימום יקבלו רק מאות. הנה עוד דוגמה שמסבירה כיצד ה"חברתיים" אחראים לא רק לפערים הגדלים במשק הישראלי אלא גם להריסת הצמיחה הכלכלית, שהיא התקווה היחידה לצמצום אמיתי של הפערים.
ההסתדרות - כגוף ארכאי ומסואב - אחראית לעובדה, לצד ממשלות ישראל לדורותיהן, שתפוקתו של העובד הישראלי המיומן היא רק כשני שלישים מזו של העובד האמריקני, ומשכורתו היא אף פחותה מזה. ההסתדרות הצליחה גם למנוע במשך שנים צעדי התייעלות שהציע האוצר, צעדים היכולים להציל את הסקטור הציבורי מפשיטת רגל בעתיד. אבל נראה שפשיטת הרגל של מפעלי ההסתדרות ושל הסקטור הקולקטיביסטי בשל התנהלות אנטי-כלכלית לא השאירה כל רושם על מנהיגי ההסתדרות. גם לא אזהרתו המפורסמת של חיים רמון, שתיאר את העסקונה ההסתדרותית כלווייתנים השוחים אל מותם ועלולים להטביע בדרך את הכלכלה והחברה הישראלית.
המאבק לגמור את החודש מתיש את הישראלים ואינו מאפשר להם להיות פעילים פוליטית. שנים של חינוך אנטי-כלכלי באוניברסיטאות ובמדיה סירסו את דעת הקהל בישראל. אפילו הסטודנטים, שהתעוררו לאחרונה מהתרדמת ומהאדישות שלהם לעוולות במשק, לא מתגייסים למערכות החשובות אלא מתמקדים רק בנושא שכר הלימוד ובשנאה פופוליסטית לחרדים. זאת חרף העובדה ש-150 מיליון השקלים המשולמים לאברכים מתגמדים בהשוואה למיליארדים הרבים שממשלות ישראל מבזבזות בשל לחצים פוליטיים אחרים. הסטודנטים כנראה לא מבינים בכלכלה ואפילו לא למדו לספור. לכן הם מבזבזים את מרצם בעניינים שוליים. התקשורת בישראל שמחה על הסטת הדעת הזו ומלבה אותם להמשיך. כך מתבזבזים עשרות מיליארדים מדי שנה ותושבי ישראל, ובייחוד צעיריה, מתרוששים באין מוחה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו