מהגבר עד החזן

גברים צריכים לדלג על תפילה אחת בבית הכנסת בשבת. הוצאתי את זה כבר בהתחלה, ישיר ומשוחרר כמו בלונדינית מ"היפה והחנון", כך שמי שמסנן עכשיו "רפורמית עוכרת ישראל" מוזמן לרפרף אל ידידתי זהבה גלאון, כאן לצידי. להתראות.

קומץ יקר, אני שמחה שנשארתם איתנו. תראו, למרבה הצער רוב הגברים הדתיים לא מצליחים להתפלל בימות החול את שלוש התפילות במניין. בין ישיבה בעבודה להכנת מצגת לפרויקט, בין "תביא-תיקח-תקנה-תשים" מצד הרעיה לבין "אתה בא לכדורסל"? מצד החברים, לא נשאר זמן לשבת בבית הכנסת שחרית, מנחה וערבית. חלקם יתפללו שתיים במניין ואחת בבית, האחרים מתנדנדים עם סידור בחדר הילדים ובמשרד, ויש כאלה שימלמלו את המילים העתיקות רק פעם ביום, אבל אז יעשו את זה כמו שצריך (ספסלים מרופדים, גבאי נמרץ, ושלטים קטנים עם שמות התורמים על הפלורוסנט).

זה המצב בימות החול: כן, לא, אולי. מתי שלוש התפילות הופכות להכרח קיומי, ייהרג ובל יעבור? בשבתות. אז פתאום כל המתפללים ביחידות, כל הממלמלים בחדרי הישיבות במשרד, כל המעדיפים להניח תפילין בפקק כדי להרוויח חצי שעת שינה - כל אלו חייבים לאוץ אל המניין, וגם אם אינם בטוחים איפה החניה של בית הכנסת - בהגיע השבת, יתייצבו שם בשלשות. שלוש פעמים. למה? שבת!

ובכן, שבת היא לא רק יום קודש, אלא גם יום שהגאונות היהודית מיצבה כיום המשפחה. לא רק יום שבתון, אלא גם יום מנוחה. מנוחה למי? בטח שלא לאישה. ביום היחיד שבו יוכל הגבר הדתי העובד והעסוק להושיט יד אל משימות האינסוף עם הבית וגידול הילדים, הוא בורח אל בית הכנסת למשך שעות ארוכות. ביום היחיד שבו יוכל לאפשר לרעייתו לישון עוד שעה בבוקר אחרי לילה שבו קמה להניק - דווקא ביום הזה פתאום דחוף לו המניין. ביום היחיד שבו יכולים ההורים להעביר שבת-בבוקר-יום-יפה עם ילדיהם, מכורבלים יחד בפוך, אוכלים עוגיות במיטה, משחקים פאזל בפיג'מות ולא ממהרים לשום מקום - ביום היחיד הזה אבא שוב קם ומתלבש וממהר, ויוצא מוקדם, ומשאיר אותה לבד.

הצידוק לכך שחלקכם, בנים סרוגים, לא מתפללים במניין שלוש תפילות בימות החול הוא "מה את רוצה, מישהו צריך לפרנס". אם בשביל הפרנסה אתם עושים דין לעצמכם ומוותרים על סלסולי החזן - אפשר להשתמש באותו תכסיס גם בשביל הנינוחות המשפחתית בבוקר שבת או העזרה עם הילדים בצהרי היום. אשתך לא פחות חשובה מהבוס.

* * *

ואם כבר נכנסתי לענייני תפילות, וחדרתי בעוז אל עזרת הגברים, יש לי עוד משאלה. עזרת הנשים בכותל המערבי צפופה כמו אוטובוס במומבאי, בשעה שלגברים יש מקום פי ארבעה. והרי משפחות מטיילות, מתפללים, קבוצות תיירים - כולם מגיעים בהרכב שווה של גברים ונשים. בדקתי. אך בעוד שאצל הגברים רוקדים במעגלים, בצד של הנשים מתחילים לעמוד בקומות. אם יש אוזניים לכותל: אנא, הרחיבו את עזרת הנשים בכותל המערבי.