השר שטייניץ החליט כנראה "לטפל" בבג"ץ. אחרי שהשתלח בבית המשפט, שלדבריו "לא מגלה אחריות כלכלית ולאומית", הוא מקדם יוזמת חקיקה של הח"כים יריב לוין וגדעון עזרא, שמבקשת להגביל את מידת מעורבותו של בג"ץ בעניינים תקציביים. בהזדמנות זו, השר מבקש גם להצר את צעדי העותרים נגד התקציב.
קצפו של השר יצא על בג"ץ על שחייב את הממשלה למגן את מבני הציבור בשדרות, לאחר ירי הקסאמים על העיר. השר רק שכח לציין שההחלטה על מיגון המבנים התקבלה בממשלה הקודמת והממשלה שהוא חבר בה לא ביטלה אותה. גם לא זכור לי שהשר מחה נגד ההחלטה הזו בהיותו ח"כ. הממשלה היתה גם זו שקבעה את המועד לביצוע ההחלטה על המיגון.
אלא שכאשר הגיע הרגע לפרוע את השטר ולקיים את ההחלטה, הממשלה של שטייניץ "שכחה" לפתע שיש למחויבויות למיגון עלות תקציבית. בג"ץ קיבל את העתירה של אנשי שדרות, והורה לממשלה למלא את התחייבותה.
בדמוקרטיה שבה מתקיימת הפרדת רשויות ראויה, לבית-המשפט יש תפקיד מרכזי בריסון השלטון. בין השאר, באמצעות ביקורת שיפוטית על חוקיותם של חוקים, לרבות ביטולם. בדרך כלל, בתי המשפט דווקא תומכים במדיניות האוצר ונוהגים באיפוק כדי להימנע מהטלת מגבלה תקציבית על המדינה. רק לעיתים נדירות, בעשירית מפסקי הדין, בתי המשפט מחייבים את הממשלה לשאת בתוצאות ולשלם. שטייניץ לא הפנים כנראה שבית המשפט אינו יוצר את ההתחייבויות, אלא רק מפרש אותן. ומה לעשות, מימוש זכויות אדם עולה כסף.
ב-18 השנים שחלפו מאז נחקק "חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו", בית המשפט ביטל רק שמונה חוקים בלתי חוקתיים שהכנסת חוקקה. המאפיין את המקרים הוא שרובם המכריע עסקו בהגנה על אוכלוסיות מוחלשות. אם הכנסת מחוקקת את "חוק יום לימודים ארוך", "חוק ההנגשה", "חוק חינוך מיוחד", ואי יישומם מובא לבג"ץ, השופטים ימעלו בחובתם אם לא יצוו על אכיפתם.
בכנס שאירגנתי השבוע במכון ון ליר בשיתוף הקרן החדשה לישראל, אמר השופט בדימוס אליהו מצא שהצעת החוק, שתחייב את בית המשפט לקבל חוות דעת, נתונים ואומדנים מהאוצר, "תשים אזיקים על ידיו של בית המשפט. שכשמדובר על פגיעה בערכים כמו שוויון, בית המשפט לא יכול להתחשב רק בשיקולים תקציביים".
אילו החוק ששר האוצר תומך בו היה חלילה בתוקף, בג"ץ לא יכול היה, למשל, לבטל את תמיכת המדינה באברכים, בשל האפליה הגלומה בו לעומת הסטודנטים.
יוזמת החקיקה מבקשת להקשות על בג"ץ לבטל חוקים של הכנסת. לשיטתו של שטייניץ, בתי המשפט כלל לא צריכים לפסוק על פי החוק, אלא בהתאם למדיניות הכלכלית והתקציב הדו-שנתי המופקר של ממשלתו.
שלילת סמכות בג"ץ לפסול חוקים או צמצום כוחו יאפשרו לפגוע בחירויות היסוד של זכויות האדם בישראל. גם אותם, כנראה, שטייניץ רוצה להכפיף לגחמות פקידי האוצר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו