הבטחה שהתמסמסה
, עודכן
לסיפור של בחירות אמצע הקדנציה בארה"ב אין עדיין כותרת. אבל הסקרים, אותם סקרים שכבר טעו בעבר, קבעו שנשיא ארה"ב ברק אובאמה עתיד לנחול תבוסה צורבת ולהפסיד לפחות את אחד משני בתי הקונגרס. הכותרת שמציעים הסוקרים, הפרשנים והמומחים הפוליטיים - אבל בעיקר האיש ברחוב - היא: "כן, הוא יכול (YES HE CAN) - להפסיד!!!"
אפשר אולי לקרוא על השינוי שחל באמריקה בעיתונים, לצפות בו ברשתות הטלוויזיה השונות, אבל צריך להיות בארה"ב כדי לחוש בפלא (תחיית הרפובליקנים) או, ליתר דיוק, באובדן הפלא (אובאמה). המועמד הכל יכול איבד את זה. גם אם לא הכל באשמתו, אפילו אובאמה כבר מודה בחלק מהאחריות ("נתתי את התחושה שאני אחד הדמוקרטים הזקנים האלה משמאל, הדורשים מסים כדי להגביר את ההוצאות").
היכן היכולת הרטורית של האיש שרק לפני שנתיים הפיח תקוות בעולם כולו? כאן בדיוק הבעיה של אובאמה היום. העולם, יש להודות, ממשיך להעריץ אותו או לפחות להעריך אותו. אמריקה - פחות. ומי מצביע מחר? 50 מדינות שרואות עצמן כמו העולם, גם אם יש להן רק מושב אחד באו"ם.
בשנתיים הראשונות של הקדנציה רצה אובאמה, כנראה, את כל התהילה לו ולמחנהו ושכח שהבטיח להיות נשיא על-מפלגתי. כמו אחד מקודמיו ההיסטוריים, ג'יימס מונרו (1825-1817), אמור היה אובאמה להיות גם נשיא "תקופת התחושות הטובות" ולמחוק את המחלוקות המפלגתיות. כשהוא נהנה מתמיכה של 60 סנאטורים(!) ומפער של 39 מושבים בבית הנבחרים, מי יכול עליו-
אובאמה הזרים מאות מיליוני דולרים לבניית משרות (חוק הסטימולוס) במהלך שהתברר כלא אפקטיבי בלי להיוועץ כלל במיעוט הרפובליקני, והעביר את חוק הבריאות, שהרוב באמריקה, על פי סקר שפורסם השבוע ב"טיים מגזין", מתנגד לו. אחת ה"קצינות" הבכירות שלו, ננסי פלוסי, סברה שצריך להעביר את הרפורמה בכל מחיר. יכול להיות שהמחיר יגיע כבר היום.
פלוסי עצמה, יו"ר בית הנבחרים, אמורה לקבל את החשבון הגדול ביותר. פלוסי גם מתלוננת, אולי בשם נשיאה-, על כך שהדמוקרטים אינם מקבלים קרדיט על כל החוקים שהעבירו בשנתיים האחרונות. אבל כאן בדיוק הבעיה: אמריקה לא אהבה חלק גדול מהחוקים, ובטח לא את "עידן הזהב" של הליברלים שבשנתיים האחרונות קיבלו את הממשל האוהד ביותר שיכלו לחלום עליו.
"השיעור הטוב ביותר שאנחנו למדים בפעם הרביעית ב-45 שנה הוא שאמריקה לא יכולה להישלט מהשמאל", כותב ה"וול-סטריט ג'ורנל" השמרן, "לתקן את טעויות הקונגרס ה-111 של ארה"ב ייקח שנים, אולי עשרות שנים, אבל הדבר הראשון הוא להעיף את הליברלים ששוב הצליחו לדרדר את המפלגה הדמוקרטית מהפיסגה". הדמוקרטים כבר היו בסרט הזה בעידן ג'ונסון, קרטר, קלינטון ועכשיו, אולי, אובאמה. אמריקה לא אוהבת שבורחים לה שמאלה.
כמו קלינטון ב-94', גם אובאמה ייאלץ לחתוך למרכז. להבדיל מקלינטון, הוא אינו נהנה מפריחה כלכלית ומרפובליקנים שיהיו מוכנים לעבוד לצידו. מנהיג המיעוט הרפובליקני מיץ' מקונל כבר רמז על הצפוי, כשנשאל לפני שבוע מה התפקיד העיקרי של מפלגתו לאחר הבחירות, וענה: "להפוך את אובאמה לנשיא של כהונה אחת". את היחס הרפובליקני הזה הרוויח הנשיא - שהמתין 18 חודשים כדי לארח את מנהיג המיעוט לפגישה - ביושר.
אובאמה הולך מחר לבחירות עם "תקופת תחושות רעות", ובעיקר עם קיטוב בין הגושים הפוליטיים בארה"ב שהוא, לפני הכל, כישלונו הגדול. 9.6 אחוזי אבטלה, 2 אחוזי צמיחה וחוב ציבורי פר אזרח שתפח ל-21,734.84 דולר ועתיד להגיע ל-37 אלף דולר עד לסיום הקדנציה הראשונה של אובאמה - מחירה של מכונית חדשה, שהאמריקני הממוצע מתקשה היום לקנות. ואולי החלום האמריקני הפך לסיוט: חוב גדול ומכונית קטנה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו