סיפור ידוע מראש

מנסחי הכותרות בתקשורת יכולים להניחן במגירה וליטול כמה ימי חופש. בשבוע של שביתות, הכותרות כתובות על הקיר: ההסתדרות הכריזה שביתה כללית במשק; הציבור קיבל בהבנה את פחי האשפה הגדושים; בתי החולים הממשלתיים ביטלו את כל הניתוחים לבד מהדחופים; בימים הראשונים לשביתה - ירידה בתמותה (בהיעדר ניתוחים); תושבי שכונות מתארגנים לפנות את הזבל; הפסקות חשמל; אזרחים זועמים על הביטוח הלאומי שאינו משלם קצבאות.

ברקע, כמו פזמון חוזר, שר האוצר ד"ר יובל שטייניץ ויו"ר ההסתדרות עופר עיני נפגשו/נפגשים/ייפגשו היום, מחר ומחרתיים. והכותרת האחרונה במלאי שבמגירה למקרה של התפתחות מפתיעה: תמה השביתה, ההפסד למשק ___ (נא למלא את החסר) מיליארדים; העלאת השכר במגזר הציבורי תהיה בין 1.5 אחוזים שהציע האוצר בתחילת השביתה לבין 10.5 אחוזים שתבעה ההסתדרות בשלוש השנים הבאות. אולי חמישה או שישה או שבעה אחוזים. לא ייתכן אחרת.

זה סיפור ידוע מראש. חבל לבזבז צוותי טלוויזיה ורדיו שיוצאים עם ניידות לראיין את ראשי האוצר וההסתדרות ולשוטט במוקדי המצוקה. אפשר להשתמש בניסוחים מהשביתה הקודמת ובתצלומים מאתרי האשפה משנים עברו. להחרפת התחושה הכבדה אפשר להוסיף חמום מוח מסתער על רופא שובת שלא ניתח את אביו בן ה-92 ברגלו וגרם למותו.

אילו יכלו שטייניץ ועיני לדלג על הריטואל הקבוע, היה אפשר לחסוך את האי-נוחות הנגרמת לציבור. אך לכך נחוצים רצון טוב והבנה בניהול משברים, ופיחות ב"אגו" הגדול של כל המעורבים. רק שבשביתות אין קיצורי דרך. עיני חייב להפגין שרירים מפני שיש בציבור תחושה מעיקה של עוול, ההולכת ומתעצמת לנוכח סירובה של הכנסת (לפי שעה) לקבל את הצעת שלי יחימוביץ' וחיים כץ לצמצם את שכר הבכירים בהשוואה לזה של עובדים קשי יום, וגם שטייניץ יגזור קופון בקרב כלכלנים וראשי המשק כמי ששומר על קופת האוצר ואינו נגרר למהלך פופוליסטי.

יש רק דרך אחת להתגבר על המשא ומתן שתוצאותיו ידועות מראש, והיא בעיקר פסיכולוגית: ששטייניץ ועיני ייפגשו היום, לאחר שהפנימו בליבם את התחושה כי הם כבר ביום השביעי לשביתה. שיבואו טרוטי עיניים ויגעים וחיוורים וקצרי רוח כאילו לא ישנו כבר שבוע. או אז אפשר שבפועל לא תירשם אפילו שביתה בת יום אחד.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו