ה"שלום" יסכן את נתב"ג

הסתיים פרק בצוק איתן, אבל לא כך המלחמה. מן היום הראשון של צוק איתן, וביתר שאת בשלב הנוכחי, החלו המלהגים בשידורי התקשורת האלקטרונית לפטפט על הצורך באסטרטגיית יציאה, כאילו שמטרת המבצע היתה הפסקת אש ולא טיפול שורש באויב העזתי. בעשותם כך לא שיקפו את דעת הציבור והחיילים, שהבינו את החשיבות ואת הכורח של המבצע הצבאי, למרות המחיר הכבד, פרי הבאושים של אוסלו 1993 וגירוש 2005. בעשותם כך הם שידרו לאויב שאל לו להתקפל אלא להחזיק מעמד, עד אשר "המעצמה האזורית" תשדר שהיא זו שרוצה הפסקת אש, לפי תנאיו.

כמו כן, ממשל אמריקני מנוכר למציאות המזרח־תיכונית, אשר כרגיל מונע מישראל מלהכריע במלחמותיה, גרם במהלך המבצע נזק כלכלי ותדמיתי חמור ביותר לישראל ולתיירות אליה.

ההחלטה הפזיזה על הפסקת הטיסות גררה אחריה תגובת שרשרת אירופית. סגירת נתב"ג ומצור אווירי על ישראל נתנו לאויב את תחושת ההישג שכה השתוקק להשיגה. האויב למד את נקודת התורפה שלנו.

חשוב להפיק את הלקח מן הירי לעבר נמל התעופה הבינלאומי היחיד של ישראל. יש להיזהר מ"שלום" המתבסס על הקמת מדינת אויב בלב הארץ, לא בעזה "הרחוקה", אלא בשומרון החולש על נתב"ג ושממנו אפשר לנתק את הקשר האווירי לישראל וממנה במרגמות פשוטות ולא ברקטות ארוכות טווח.

ישראלים רבים מדי, שהיו נתונים במשך שני עשורים לשטיפת מוח מגמתית, מוכנים לוותר על לב הארץ ואף לבצע גירוש גזעני של מאות אלפי יהודים מבתיהם בארצם. אבל הפסקת הטיסות במהלך המבצע המחישה - למי שמוכן להתפכח ולראות את המציאות כפי שהיא באמת - שמחיר ה"שלום" הוא גם ניתוק התחבורה האווירית של ישראל: לא עוד גיחות תכופות לחו"ל, אלא מצור מתמשך ומתהדק שישפיע על כל אזרח.

הלקח של ניתוק נתב"ג תחת אש האויב הוא שיש להינתק אחת ולתמיד מן השקר שלפיו הקמת מדינה ערבית נוספת, מסוכנת ומיותרת בלב הארץ, היא הפרוזדור לשלום. ההפך הוא הנכון: זהו המתכון להפיכת אזרחי ישראל לבני ערובה בידיהם של המחבלים - האחים עבאס/חמאס ואנשיהם - שבכל עת שירצו ינתקו את צינור החמצן החיוני לישראל: לכלכלה, לביטחון, לתיירות, וכן - גם לאמצעי שבעזרתו אזרחי ישראל מתאווררים מדי פעם בחו"ל. אולי לקח זה יגרום להתעוררות של המונים, אולי יבינו סוף סוף שאסור שהגירוש מעזה לפני תשע שנים בדיוק יחזור על עצמו במקום כלשהו בארץ.

אדריכל "שלום" אוסלו טוען שבעידן הטילים אין חשיבות לשטח. ניתוק ישראל מן העולם החיצוני במהלך מבצע צוק איתן מוכיח את חשיבות השטח והשליטה הישראלית בו: לא או"ם ולא אירופאים ולא אמריקנים, ובוודאי לא המחבלים במדים של מחמוד עבאס. אבו מאזן הוא חלק מהבעיה ולא מהפתרון. התושבים השלווים של ערי הספר האפשריות דוגמת מודיעין, ראש העין או כפר סבא, יצטרכו להאזין לקולות חפירת המנהרות מתחת לבתיהם, אם חלילה ייכון "שלום".

הכותב הוא לשעבר יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי