חבריי, בזכותנו הבית יחיה בשלום
כשהתחיל המבצע "נקראתי לדגל" ונכנסתי לרצועת עזה יחד עם כל חטיבת הנח"ל. ימי הלחימה היו עבורי מתישים אך משמעותיים ואחרי עבודה קשה הצלחנו לחשוף שתי מנהרות התקפיות שמגיעות לעומק ישראל, מצאנו אמצעי לחימה רבים וסיכלנו מחבלים.
ביום שישי שעבר, היום השמיני לתמרון הקרקעי, התקבלה החלטה להעמיק את אחיזת הצבא בבית חאנון שבצפון הרצועה.
אנחנו כמובן לקחנו את המשימה כשליחות, כי ידענו שיש סיבה ברורה להרחבת המבצע. כחלק מהפעילות, נכנסתי עם כוח מהפלוגה לאחד הבתים. לצערי, נתקלנו במארב של פעילי חמאס. זו סיטואציה מוזרה אבל לזה הכינו אותנו, והיה לי ברור שהיתקלות כזו היא חלק מהמחיר שנכלל במבצע. במהלך האירוע שבעה מחבריי ואני נפצענו מאש האויב.
בזמן כתיבת שורות אלה, אני כבר נמצא הרחק מהחזית בשל הפציעה. בין רגעי האהבה שמרעיפים עלי ועל שאר הפצועים, בין ביקורי החולים והתרומות, בעודי מנסה לעכל את החוויות המעצבות שעברו עלי, ברצוני לכתוב ללוחמים ולחברים שלי שממשיכים עכשיו בפעילות המבצעית בהגנה על מדינת ישראל:
חבריי היקרים, אני חושב שאני מבין אתכם יותר טוב מכל אחד אחר, כי גם אני כמוכם חוויתי את הניתוק ואת אי הוודאות.
אני יודע שאלה חלקים בלתי נפרדים מהיומיום שלכם. ולצד הדריכות המקבילה לכל אלה, לצד המוכנות שלכם להסתער על כל משימה בצורה הטובה ביותר, קיימת התחושה שאזרחי המדינה עומדים מאחורי הצבא. הם סומכים עלינו ובטוחים בנו החיילים שנמשיך ונבצע את עבודתנו נאמנה, לא נוותר ונמשיך ככל שנידרש. הם יודעים שכל החלטה שמתקבלת תבוצע בהצלחה ובעיקר מבינים בהזדהות ובהתרגשות, שאתם מונעים בגופכם איום רציני על מדינת ישראל.
זאת מלחמה קשה עבורי, אז אני מניח שגם עבורכם והיא מלאה ברגשות מעורבים; לפעמים מתגעגעים ולפעמים צוחקים, נעצרים לחשוב על החברים שנפגעו מסביבנו, על המשפחות השכולות הכואבות, על הבשורות הקשות, ומייד מתאפסים כי מבינים שחייבים להמשיך. להמשיך על רקע המטרה העיקרית והמחשבה הברורה שמלווה אותנו - בזכותנו הבית יחיה בשלום, בזכותנו האורות המעומעמים שם מאחור, אורות יישובי העוטף, יוכלו לנהל שיגרה מבלי לפחד.
אני יודע מעצמי שהרגשות המעורבים, האדרנלין והדריכות שמובילים אתכם לצד החשש והאחריות הגדולה עשויים להיות מבלבלים ולכן אסיים בחיזוק קטן ואישי לחברים שלי, מחלקת החבלה של הגדוד, שעוד לא חזרו הביתה ולא ראו את משפחותיהם זמן רב כל כך: אני מחכה לרגע שבו הכל ייגמר ונוכל לשבת יחד בחופשת השחרור שלנו (כי הרי לא נוכל להיפרד), לסכם שלוש שנים של חוויות, לנשום לרווחה, לשחזר ולצחוק כמו שרק אנחנו יודעים.
אני אוהב אתכם ומחבק בשמי ובשם כל מי שנפצע ורק מחכה כמוני לסיים את הטיפולים כדי לחזור לחברים שלו.
הכותב הוא לוחם בנח"ל שנפצע בקרב