בראיון ל"נכון להבוקר" בגל"צ ענה עומרי כספי לשאלה אם יהיה בחמישייה: "אני חושב שהטובים צריכים לפתוח, אבל אם לא אני אעלה בהמשך כשטייריק (אוואנס) יירד לנוח והתרגילים ילכו אלי. זה מצב של ווין-ווין". זה כספי על רגל אחת: מצד אחד בטוח שהוא צריך לפתוח, מצד שני יודע לנתח את המצב, ומצד שלישי יודע לתרגם איך מכל מצב הוא מוציא את הכי טוב. ידוע שלדעת לשחק כדורסל זה לא מספיק כדי להצליח. צריך גם לעבוד קשה (גם הקיץ כספי היה במחנה לעבודה אישית בארה"ב) ולקבל את ההחלטות הנכונות - ועד עכשיו כספי לא פיספס. חשוב גם שהאנשים הנכונים יהיו סביבך: כספי בחר בתבונה את הסוכנים, אבל מעל כולם אביו שמעון עוזר לו בניווט הקריירה. כל אלה לא היו מספיקים בלי האינטליגנציה המחשבתית והרגשית, ופה נמצא אולי הסוד האמיתי. כמעט שכחנו שמדובר בבחור בן 22 שמפגין בגרות וקורא מצבים גם מחוץ למגרש. כספי יודע לחלום, אבל נשאר מציאותי. הוא מכיר את הליגה על בורייה מכל הכיוונים שלה, הוא שולט בחומר וזה עזר לו להסתגל ולחשב נכון כל צעד. כספי יודע להתראיין והפך כבר לסוג של שגריר. הוא מחזיק אחראית לנושא התקשורת, אבל מצד שני הוא נשאר זמין ונגיש. הוא נמצא בפיסגה הכי גבוהה, אבל נשאר עם הרגליים על הקרקע. למרות גילו הצעיר הוא יודע לעמוד בלחצים, תכונה שקצת זרה לספורטאי הישראלי. נראה שהוא נושא על גבו בלי בעיה את תואר הישראלי הראשון באן.בי.אי - וכנראה יישאר היחיד שם בשנים הקרובות. לכל הדברים האלה קוראים אישיות, ובדיוק בגללם יש סיכוי גדול שסיפור ההצלחה הזה ימשיך.
