הפועל ת"א הגיעה מהארנה הגועש של שאלקה לשממה של איצטדיון ר"ג הנטוש, וזה לא מעבר קל. עד השער שכבשה, הפועל הפגינה משחק איטי, שקוף, עם הגנה חשופה שנכנעה שוב ושוב לדמארי ובן חיים המסוכנים שהטרידו את באדיר ודה סילבה החלשים. למזלה של הפועל, אניימה תיפקד למעשה כבלם שלישי וקרא נכון מאוד את המסירות לחלוצי פ"ת. המיקום הנהדר של הניגרי מנע מבוכה גדולה מהבלמים שלו, שירצו לשכוח את המשחק הזה כמה שיותר מהר. קשה להבין מה קורה לדה סילבה, אבל זה לא אותו בלם נפלא מאשתקד. שי אבוטבול במשחק לא טוב טעה שלוש פעמים בהתקפה אחת. זה התחיל בביצוע רשלני של כדור חופשי, המשיך במעבר קל שהוא איפשר לטל בן חיים והסתיים במעורבות שלו בפנדל למרות שהאצבע של חכמון על המשרוקית היתה קלה מאוד במקרה הזה. בכלל, הקישור של הפועל היה חלש. אבוטבול וידין השאירו הרבה אוויר במרכז המגרש כאשר חבריהם לקישור - זהבי וורמוט - לא מעורבים כמעט במשחק. דווקא לאחר השוויון ובדיוק באמצע התנופה של האדומים ערך גוטמן חילוף רע כשהוציא את תמוז והכניס את סהר. בדקות האלה התבקש לחץ יותר גדול על ההגנה הנסוגה של פ"ת עם שלושה חלוצים, והחילוף הזה לא הביא את השינוי. בנוסף לכך, מכבי פ"ת התבססה על כדורים ארוכים קדימה כך שפחות שחקן אחד בקישור של האדומים לא היה מזיק. למזלו של גוטמן, החילוף השני שלו היה בינגו. סלים טועמה בכדור חופשי נפלא (עם תגובה רעה של רובי לבקוביץ' הצעיר) ניצח את המשחק. טל בן חיים הוא כישרון יוצא מן הכלל עם עתיד מבטיח. עם זאת, כשנותרו פחות מעשר דקות לסיום צריך לנשוך שפתיים, להמשיך עד הסוף ולא לבקש להתחלף, גם אם סוחבים פציעה קלה. היציאה שלו פגעה מאוד בקבוצה של פרדי דוד. בסיכומו של דבר סוס טוב קופץ רק לגובה שהוא צריך, וקצת מזל לא מזיק. קבוצה גדולה מנצחת משחקים גם כשלא מגיע לה, ובקנה מידה ישראלי הפועל היא קבוצה כזו.
