שחקני הנבחרת טענו בדרך למשחק הגורלי מול יוון שהביקורת על לואיס פרננדז היא "בושה". חלקם ייחסו זאת להיותו זר בתוכנו. שחקני הנבחרת, אלו שמשחקים מעבר לים ואלו שבארץ, שבורים מנטלית. אין להם היכולות הנפשיות להעפיל לטורניר גדול. מי אשם בכך? מדובר בסוגיה קלאסית של ביצה ותרנגולת. התקשורת עושה כמיטב יכולתה להמאיס את השחקנים עלינו. במשך השבוע האחרון נצלבו רוב שחקני הנבחרת בכתבות פרופיל כאלה ואחרות. השחקנים שלנו לוקחים את הכתבות ללב.
יש כאלה שיטענו שאם עיתונאים מצליחים לשבור את רוחם של הכדורגלנים האמיצים, אולי באמת לא מדובר באנשים מוכשרים כל כך במקצועם, וכיצד הם יתמודדו, למשל, באירוע מלחיץ כמו גביע העולם בכדורגל. הדיון הזה יימשך בזמן הקרוב ויצליח לעזור לנו למלא עיתונים מלוא החופן על הנושא המרתק הזה.
נבחרת ישראל כאלמנט בידורי, כמצרך תרבותי, לא שונה בהרבה ממתחריה על תרבות הפנאי שלנו ועל הארנק שלנו. כשם שאמנים מגיעים הנה מחוץ לארץ ומספקים הופעות שלצערנו לא נזכה לראות מהתוצרת המקומית; וכשם שאותו ציוד ישראלי קרס בהופעות של מטאליקה ורוד סטיוארט - גם הכדורגל הישראלי הוא חלק מהתרבות הקלוקלת שלנו.
* * *
הדברים הכי יפים בתרבות הישראלית הם הדברים שלא מתיימרים. שלום חנוך ואריק איינשטיין לא חשבו לטרוף את העולם. נחום גוטמן צייר את תל אביב. הסופרים הגדולים שלנו כותבים רוב הזמן על המציאות הזו, הניבטת לנו אל מעבר לחלון. מובן שלכולם יש חלומות ורצונות, אבל הטובים והמצליחים הם אלו שלא מאבדים קשר עם המציאות.
הכדורגלנים שלנו, ברובם, חסרי מודעות. בדמיונם הם וליונל מסי, הכדורגלן הטוב בעולם, קולגות. במציאות הם רק מתפרנסים מאותו המקצוע. הכדורגלנים הישראלים לא שייכים לאליפות אירופה ולא ראויים כנבחרת להשתתף באליפות הזו. כאינדיבידואלים, יש כאלה שיכולים לשמש מחליפים בנבחרות
מובילות בעולם.
הסיבה לכך היא, כמובן, שבראש ובראשונה אנחנו לא אירופאים. לא בסגנון משחקנו, לא במנטליות שלנו ולא בפרשן המוביל שלנו, אייל ברקוביץ', שהגיב ב"יימח שמו" כששמע שהשופט במשחק מול קרואטיה הוא גרמני. נו, ולחשוב מה היה קורה לו, בטעות, היה פרשן גרמני אומר זאת על יהודים (תשאלו את הבחורצ'יק ההוא מ-CNN). אה כן, אותו ברקוביץ' יהיה יום אחד מאמן נבחרת ישראל.
* * *
נבחרת ישראל תמשיך לגרום לנו, חובבי הספורט, לנסות להאמין שהיא יכולה להעפיל לאליפות העולם בברזיל 2014. מדינות עולם שלישי קלאסיות כבר עקפו אותנו בסיבוב ונכנסו לתחרויות הגדולות. אם נבין שלפחות מבחינה ספורטיבית אנחנו שייכים לאותו עולם שלישי, אולי כך יהיה קל יותר לשחקנים לעשות את הבלתי ייאמן ולהשתחל אל הבמה המרכזית.
