מאז פתיחת מלחמת עזה המי יודע כמה אני נמצא בדיסוננס. מצד אחד, בדרך כלל בתקופה הזו של השנה אין כמו לעסוק במלפפונים - מי חתם איפה, איזה שחקן שודרג מליגה א' ומצא את עצמו בליגת העל (אהלן אביב דדו), ואיזה זר מסתורי צפוי לנחות מחר בנתב"ג ולהצטרף לאימונים של הפועל עכו. ומה עם עסקי הנמל באשדוד?
אבל אז מגיע הצד השני, זה שלא נותן לראש להתנתק באמת ולדבר על הכדורגל הישראלי, כי למי באמת יש כוח מהעסק הזה כשכמה עשרות קילומטרים מהמשרד הממוזג בתל אביב נהרגים בני אדם. לא לי. ואז אני נזכר שכמו כל דבר בצבא, גם הדיסוננס שלי מתחלק לשלוש: הרצון, חוסר היכולת והידיעה שבשורה התחתונה אין ברירה אלא לחזור לעניינים.
נורא מדגדג לכתוב על עומר דמארי, שחתם באוסטריה וינה והפיל אותי לרצפה כשהודיע: "חתמתי איפה שרציתי", אבל בעצם התכוון לכתוב על כף ידו: "דמארי ע' נחטף לאוסטריה". באמת שיהיה נחמד לדבר על איך יכול להיות שמאמן בני סכנין גיא לוי אומר ברצינות: "לא מצאתי שחקן יהודי מספיק טוב לסכנין". בפעם הבאה כשאתה נכנס לעיר, תן מבט למעלה ותענה עם יד על הלב: כמה יהודים אתה מכיר שהיו עולים לדשא באיצטדיון דוחא בראש שקט כשמאות דגלי פלשתין וחמאס תלויים מהמרפסות?
ומה עם עבד נחפאווי? הפיזיותרפיסט הערבי של בני יהודה, שבעצמו לא יודע אם פוטר מהמועדון או רק יצא לחופשה עד שיעבור זעם האוהדים? מדובר באיש מקצוע, שרוב עיסוקו במחנה האימונים בהולנד היה להחזיר את קוסטה איבסקביצ'יוס הפצוע לאיתנו. "למה הדג גמר על הצלחת"? שאל פעם דויד שוויצר ז"ל, ומייד ענה: "כי הוא פתח את הפה." אתה הבנת את זה עבד?
אי אפשר שלא לנסות לדמיין איך תיראה העונה של בית"ר ירושלים, לדבר על המאמנים החדשים שהצטרפו לליגת העל (אלון חרזי ועידן בר און, לדוגמה) ולנסות להבין איך לעזאזל הנהלת מכבי נתניה החתימה שחקנים וכבר במחנה האימונים העזה לדרוש מהם לקצץ בשכר.
ועוד לא דיברנו על אבי לוזון שיפנה את מקומו לעסקן אחר. אבל כל אלה יישארו זוטות עד שהתותחים יידמו, המתים יחדלו מלהתאסף והשלום כבר לא יהיה רק מחלף על איילון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו