מלחמת לבנון השנייה לא היתה מתרחשת אלמלא גנזך המדינה היה מחכה 37 שנים ומפרסם באיחור מביך את הפרוטוקולים הסודיים ממלחמת יום הכיפורים, ואלמלא היה מוטל איפול של עשרות שנים על דו"ח ועדת אגרנט. ניתן היה להפיק לקחים מהתנהלותו של שר הביטחון משה דיין, שאיבד את עשתונותיו, ואמר ש"קו התעלה אבוד" אחרי שהמצרים צלחו את התעלה, וגם טעה בניבוי הצטרפות ירדן למלחמה. גם אילו היו מתפרסמים הפרוטוקולים של ועדת החקירה הממלכתית (ועדת כהן) על הטבח בסברה ובשתילה, כפי שדרשתי בעתירתי לבג"ץ ב-2001, סביר להניח שגם מידע זה היה עשוי למנוע את מלחמת לבנון השנייה, ואף מאפשר הפקת לקחים לגבי עופרת יצוקה. החלטתו של השופט טירקל לקיים את הדיונים בפרשת המשט בדלתיים פתוחות היא תוצאה מבורכת של העקרונות שקבע בג"ץ בעתירות שהגשתי נגד האיפול על העדויות בוועדת וינוגרד. השופט טירקל איפשר את שמיעת רוב עדויותיהם של נתניהו, ברק ואשכנזי בדלתיים פתוחות. באותה עתירה קבעה השופטת ביניש ש"זרימת מידע היא תנאי שבלעדיו לא ניתן לגבש דעות במשטר דמוקרטי". השופטת פרוקצ'יה אמרה ש"לפומביות הדיון מעמד על, והוועדה אינה פועלת ברוח עקרונות חוק חופש המידע וחובת השקיפות". למרות הקביעות הברורות הללו, אני עדיין מנהלת התדיינויות סיזיפיות עם מערכת הביטחון, שממשיכה לזלזל בזכות הציבור לדעת. מי שמופקדים על ביטחוננו צריכים להבין שהציבור אינו סומך על מנהיגיו בעיניים עצומות, ושמעשיהם צריכים להיות שקופים. הגיע הזמן לחשוף לעין הציבור את הפרוטוקולים של ועדת כהן מלפני 27 שנים. אסור שגם הפרוטוקולים הללו הנוגעים למלחמה הראשונה בלבנון, יישארו בעלטה, משום שגם הם (כמו הפרוטוקולים שהתפרסמו אתמול) טומנים בחובם לקחים אקטואליים בוערים.
