אל תגרשו, תגיירו

שני טיעונים כבדי משקל משמשים את אלי ישי והמצדדים בגירוש 400 ילדי העובדים הזרים:

• הגירוש מעוגן בעניין מציק מאוד של צמצום הרוב היהודי בישראל. אמנם 400 ילדים הם טיפה בים, אבל זו נקודה ארכימדית בטיפול בתופעה מטרידה.

• הגיע הזמן שהחלטת ממשלה סופית, המתקבלת לאחר עיון ובדיקה וועדות חקירה והמלצות מומחים, תצא אל הפועל. יותר מדי החלטות של הממשלה נותרות כאבן שאין לה הופכין על הנייר בלבד.

הבעיה העיקרית נובעת מהתנהלות הממסד הרבני, שהשר אלי ישי הוא מבטאו הגדול. אלמלא התנכלו מורי דורו של ישי לכל מי שמבקש להצטרף לעם היהודי; אלמלא תבעו ממנו את מה שאינו נדרש בהלכה, כי יקיים אורח חיים חרדי, והסתפקו ברצונו הכן של הגר-בכוח להצטרף ללאום היהודי - היתה הבעיה נפתרת מאליה.

רוב 400 הילדים האלה, שהם צברים לכל דבר, מבקשים לעבור בכור ההיתוך החברתי-לאומי של המדינה אשר הם רואים בה מולדת, יותר מכפי שהממסד הרבני והפוליטי מוכן לאפשר להם. הם רוצים לשרת בצה"ל יותר מן ה"צפוניים" ולדבר עברית ולשלם את מיסיהם כחוק, וכל הבעיה היתה מתכווצת אילו מערכות הגיור פעלו כתקנן.

אך במדינה שבה מכווניו של השר ישי מערערים על הגיור האורתודוקסי בשורות צה"ל - מה לו כי ילין על מי שמבקשים להשאיר את "צברינו החמודים" בארץ? אילו טרח מישהו להעמיד את הרבנים החשוכים במקומם ניתן היה להסדיר לא רק את קליטתם של 400 ילדי העובדים הזרים, אלא גם את קליטתם של עוד רבים וטובים המתהלכים בארץ שלהם כאילו היא לא להם. ישי צריך להפנות את כעסו פנימה, הביתה, לרבנות ההולכת ומתחרדת.

הטענה כי הגיעה העת לקיים החלטות ממשלה נכונה וצודקת. השאלה רק היכן מתחילים ליישמה. כאשר שר הביטחון יסדיר סוף סוף את האיסור להרוס את בתיהם של רועי קליין ואלירז פרץ; וכאשר כוחות הביטחון יעבירו את גדר ההפרדה לתוואי הצודק שקבע לה בג"ץ; ועוד שורה ארוכה-ארוכה של החלטות "מחליטים" בממשלה, שלפי שעה אינן נאכפות - תיווצר במדינה אווירה המתייחסת ברצינות להכרעות אלה.

מה יקרה בינתיים עם 400 ילדי העובדים הזרים? זה עניין לניחוש. הכל תלוי בניווטו של בנימין נתניהו. אני מהמר כי בסופו של דבר תגבר מידת הרחמים על מידת הדין.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו