ב-11 בספטמבר השנה הצהיר ברנאר סקרסיני, ראש המנהלת למודיעין פנים העוסקת בסיכול טרור בצרפת, כי מעולם לא היה החשש לפיגוע טרור במדינה כה מוחשי. כעבור ארבעה ימים קיבלו שלטונות צרפת טלפון אנונימי שאיים בפיגוע, איום שחייב את פינוים של מגדל אייפל ושל תחנת המטרו סן מישל (תחנה שכבר ידעה פיגוע טרור קשה בשנות ה-90). ב-16 בספטמבר נחטפו שבעה אזרחים, בהם חמישה צרפתים, על אדמת ניז'ר. אתמול יצא משרד החוץ האמריקני בהתרעת אזהרה לתיירים האמריקנים המתכוונים לבקר באירופה. ולמרות כל זאת, סקר שפורסם אמש באתר העיתון "לה מונד" קובע כי שני שלישים מהצרפתים אינם סבורים כי החשש מטרור גבר. יתרה מזו, 59 אחוזים חושבים שהממשלה הצרפתית מגזימה בהצהרות המזהירות מפני פיגוע. אזרחי צרפת אינם מאמינים בדמעות. בסקר, אגב, נעשתה הבחנה בין מצביעי שמאל לימין: 54 אחוזים ממצביעי הימין לוקחים את האזהרות ברצינות, לעומת 25 אחוזים ממצביעי השמאל. כל אחד ואמונתו. תשע שנים חלפו מאז פיגועי 11 בספטמבר. העולם ידע מאז פיגועים באירופה, באפריקה, באסיה ואפילו בעולם המוסלמי והערבי. מעולם לא היה הטרור עיוור כל כך. האם גם אזרחי העולם- לא נעים לחיות בעולם מאוים. לא נעים להמתין שעות בשדה תעופה, להוריד חגורה ונעליים. לא נעים לבטל טיול בגלל חשש לפיגוע. אבל ארגון אל-קאעידה וגרורותיו אינם המצאה של כת סודית המנהיגה אותנו. האיום הוא מוחשי. מי שלא רצה להאמין ולטפל ברצינות בטרור במזרח התיכון, קיבל אותו בארה"ב ובאירופה. אין ספק שכולנו רוצים לחיות בעולם שבו השלום העולמי מנצח, אבל לא מספיק להאמין בזה כדי שזה יהיה נכון. מי שלא רוצה להתגייס למלחמה בטרור רשאי להישאר מאחור, אבל את הסקפטיות שלו עדיף שישמור לעצמו. איום הטרור מוחשי, אמיתי ונמשך, גם אם אין לו קשר למלחמה בעיראק.
