בין שאר החוליים המדרדרים את האוניברסיטאות בישראל מבחינה אקדמית, ארגונית ותקציבית, יש חולי אחד יסודי - הפוליטיזציה המתגברת שלהן. על חלק נכבד מהחוגים ב"מדעי" החברה והרוח השתלטו פרופסורים בעלי השקפת עולם מרקסיסטית-פופוליסטית קיצונית, המתכסה באצטלה של "חברתיות". הם מנחילים לדורות של תלמידים תפיסות עולם אשר לפני חצי מאה, כשהיו תלמידים, טרם נודע חוליין. אין ספק שלפרופסורים האלה ולדעותיהם הקדומות תרומה שלילית ביותר בעיצוב כלכלת ישראל וחברתה. מבחינתם, מוטב שנהפוך לכלכלה ולחברה של מדינת עולם שלישית. זכותם לחשוב מה שהם רוצים, אך הבעיה היא שהם המעצבים את האתוס של כל האליטות בישראל. לא רק באקדמיה, אלא אף בעולם העסקים, בצבא ובתקשורת. הם שהדביקו את האליטות בתפיסת עולם "שמאלנית" הבנויה על אתוס מרקסיסטי אלים, הגורס שכל רווח מקורו בניצול וכי כל עיסקה, בייחוד בין מעביד לעובד אך גם בין כל יצרן או משווק לצרכן, היא עיסקת סכום אפס. זאת, משום שלגרסתם כל המרוויח מעיסקה מסחרית מרוויח מניצול, והעוסקים במסחר אינם מוסריים. שלילת כלכלת השוק היצרנית (שעל אף כל מגרעותיה האנושיות, היא עדיין הכלכלה הפורייה והחיובית ביותר) וקבלתה של מדינת חלוקה אנטי-יצרנית (הנקראת "מדינת רווחה") כאידיאל חברתי וכלכלי - הן שגרמו לישראל להיות עדיין נחשלת. ישראל, מדינה שיש בה ההון האנושי אולי הטוב בעולם (אם רק נמדוד לפי מספר המיזמים בטכנולוגיה עילית פר נפש), אינה מאפשרת לעובדיה להגיע לתוצר לנפש העולה על מחצית ממה שהעובד האמריקני יוצר. התוצאה: אין אפשרות לשלם לעובדים המיומנים והחרוצים שלנו אלא משכורות עלובות של כ-7,000 שקלים לחודש, במקרה הטוב. בנוסף, מרבית הישראלים משלמים מס של כשליש משכרם למונופולים ולאוליגופולים הקיימים בחסות הממשלה, וכך רוב הישראלים הופכים למעשה לעניים. חסידי מדינת הרווחה מתעלמים מהמחיר שהיא גובה דווקא מהעניים. הם מייחסים את הפיגור של ישראל לנצלנות קפיטליסטית ולשאר אגדות מרקסיסטיות, כאילו יש דמיון בין ישראל, הרוויה במעורבות ממשלתית ובמונופולים, לבין כלכלת שוק. כדי להגן לכאורה על החלשים, שהם למעשה פרי השיטה של מצדדי מדינת הרווחה (כיוון שהמיסים הכבדים הנדרשים למימונה, כמו גם הביורוקרטיות הנדרשות לאכיפתה, מונעים צמיחה כלכלית ויוצרים עוני נרחב) - הם פיתחו תיאולוגיה שלמה של "זכויות" שהממשלה אמורה להבטיח כדי להיטיב עם "החלשים". בפועל, הם פשוט מתעלמים מהלקח ההיסטורי הנחרץ - ממשלות אף פעם אינן מיטיבות עם העם אלא לרוב מזיקות לו. כך קרה בכל המשטרים הקומוניסטיים והסוציאליסטיים שחסידי מדינת הרווחה מבקשים להנהיג אצלנו, וכך גם אצלנו. הם הופכים את הציונות, שנועדה לאפשר ליהודים להיות יצרנים, למשטר חלוקה מושחת ומשחית ואת האנשים לנזקקים. משטר שבו כל קבוצה נלחמת עד חורמה בכל האחרות על ה"מגיע לי". המרקסיזם הציב קורה בין עיניהם, והם אינם מסוגלים לראות את המציאות שיוצרת מדינת הרווחה, שיטה המחייבת את השתלטות הממשלה, קרי הפוליטיקה, על המשק. וכך, כנס שנערך לאחרונה בבית הספר לממשל של אוניברסיטת תל אביב, כנס שהיה אמור לקיים דיון אקדמי בשאלת החלוקה של ההכנסות מהגז הצפוי להיות מופק בחופי ישראל, הפך לכנס פוליטי. הכנס התקיים בחסות הקרן החדשה לישראל (גוף התומך בארגונים אנטי-ציוניים ואנטי-קפיטליסטיים קיצוניים) ושלושה ארגונים הקשורים עימה. לכולם היתה אג'נדה פוליטית שהתנוססה על גבי פוסטרים ודרשה מראש, עוד לפני ה"דיון", חלוקה של 80-20 בין הממשלה לזכיינים. זוהי, כמובן, רק דוגמה בולטת אחת לפעילות פוליטית מובהקת במסווה אקדמי. האם יש להסביר כי פוליטיזציה של האקדמיה הורסת את שמורות הטבע שבהן אפשר ללבן נושאים חיוניים בדיון פלורליסטי? כל המסופק יסביר כיצד נוצרו אצלנו אליטות "המדברות כמקהלה בעלת קול אחד בלבד", כתיאורו של פרופ' אמנון רובינשטיין.
