רדוף בסקרי דעת קהל המנבאים כישלון לדמוקרטים בבחירות שייערכו לבתי הקונגרס בעוד כ-40 ימים, ומי שהעיתונאי בוב וודוורד מפרשת ווטרגייט מותח גם עליו ביקורת בספרו החדש על המלחמה באפגניסטן - ניצב אתמול ברק אובאמה בפני עצרת האו"ם כמלך העולם. לפחות, כנשיא העולם. האיש שהאנושות מצפה למוצא פיו. עדיין. חבל שנציג ישראל נעדר מהדיון מחמת קדושת החג. המצב הבינלאומי אינו מתיר את המותרות של היעדרות מהנאום החשוב מכל בעצרת, שמוקדש בחלקו הניכר למשא ומתן הישראלי-פלשתיני. נבחרות ישראליות מחללות שבת וחג באירועי תרבות וספורט, ונאום אובאמה חשוב מהם. לישראל אין סיבה להסתייג מדברי הנשיא האמריקני. אילו קיבל אבו מאזן את הגדרת אובאמה, שארץ ישראל היא מולדתו ההיסטורית של העם היהודי, היה מסלק אבן נגף חשובה מהמשא ומתן הישיר. גם קריאתו של אובאמה להאריך את הקפאת הבנייה ביהודה ובשומרון התקבלה בירושלים בהתנגדות, אבל בהבנה, כאילו היתה מצוות אנשים מלומדה, מין פירעון שטר חוב אמריקני שהופקד בידי הפלשתינים. נכון שמבחינה דיפלומטית נוח יותר לנהל את המשא ומתן בתנאי הקפאה, אבל אין לכך סימן בקלפים המדיניים. הממשלה פשוט אינה יכולה, אפילו היתה מעוניינת להיענות לאבו מאזן, ובעיקר לאובאמה. התבטאותו האחרונה של אבו מאזן, שבה רמז כי חידוש הבנייה לא יהיה עילה מיידית להפסקת המו"מ, מעידה כי הוא מבין שנתניהו אינו יכול. מה גם שההתדיינות מתקיימת ביממה של הטחת דברי נאצה. ארגון זכויות האזרח של האו"ם - מוסד אנטי-יהודי במהותו - מצא כמובן שישראל לא נהגה כשורה במשט הטורקי; ומחמוד אחמדינג'אד לא גונה בפי איש בעולם על ההסתה הפרועה בראיון שבו התבטא כאילו נתניהו "רוצח מיומן של נשים וילדים"; ואפילו ביל קלינטון לא שלט בלשונו בהציגו את העלייה מרוסיה כמכשול לשלום עם אש"ף. זו התפאורה ואלה הפעלולים המלווים את התביעה הבלתי אפשרית להאריך את ההקפאה. גם הם מכבידים. אמש נראה כי המשבר לא נפתר. מוצע בזה לחפש פתרון זמני. הכוונה שהפלשתינים יסכימו להעלים עין מחידוש מסוים של הבנייה לתקופת זמן קצובה, כפי שמצידו השני של המתרס ההקפאה היתה קצובת מועד. זה חיוני למשא ומתן שנועד להסתיים בהסכם שלום. השבוע יש רק סוכות שלום, וגם הן מעוגנות בעבר הרחוק.
