חייבים להביא את חמאס לתודעה כי הובס - וזה בהישג־יד

להפסקת אש יש משמעות ברורה: היערכות לסבב נוסף, שתוצאתו - חמאס יהיה מוכן טוב יותר. מתוך כך נצטרך להתמודד בעזה עם השלכות מרחיקות לכת - יותר נפגעים, התמשכות המערכה ואוכלוסייה פלשתינית מעורבת יותר.

יתר על כן, כל מחווה ישראלית מוסרית והומנית נתפסת כחולשה שרק מוסיפה שמן למדורת ציר הרשע האיראני, המאיים על קיומנו. רק הגברת הלחץ בפעולות ממוקדות מהאוויר, מהים ומהיבשה, בשילוב כוחות מיוחדים שיביאו לידי ביטוי תחבולה והפתעה, יביאו להכרעה בעזה ויוציאו את הרוח ממפרשי הרשעים ממזרח ומצפון.

במבצע צוק איתן לא הצלחנו להפתיע את חמאס ולא הצלחנו לשבש את פעולותיו בימים הראשונים, אבל בזכות ההחלטה להוסיף מהלך קרקעי למאמץ האש יצרנו הזדמנויות צבאיות ומדיניות, שספק רב אם תהיינה לנו בעתיד. חמאס נכשל בכל ניסיונותיו ההתקפיים, ולנו יש הזדמנות לפגוע בכל מערך ההתעצמות העתידי שלו ובמפקדיו. הגיע העת להוריד כפפות ולהבהיר כי צה"ל אינו צבא של פושעי מלחמה; צה"ל הוא צבא העם שיוצא למלחמה רק כשתמו כל האפשרויות האחרות.

מתישהו, עם סיום המלחמה, תגיע העת להסכמים. על ישראל לוודא כי כל הסכם עתידי עם הרשות הפלשתינית יישא את חתימותיהן של מצרים וירדן, ולא את זו של ארה"ב, שהיא נותנת החסות ותו לא. הגבול העתידי של הרשות הפלשתינית יהיה עם ישראל, עם מצרים ועם ירדן, לא עם ארה"ב. באזור הזה מדברים עברית וערבית, לא אנגלית. עד אז, עם כל הצער והכאב, המשך קיומה של המערכה והכרעת חמאס הם כורח שעשוי לאפשר לשני העמים לנהל חיי שיגרה נורמליים בעתיד.

חמאס עדיין לא במצוקת הכרעה, הוא עדיין לא נשבר. אך כשהוא מרגיש את הנחישות של חיילי צה"ל ומפקדיו בשטח, את ההקרבה והמקצועיות, את מוכנות העורף והתמיכה הציבורית הפנים־ישראלית והשתיקה היחסית של העולם הערבי, הוא מתחיל להבין שהפעם לא יהיו לו תמונות ניצחון, שהסכנה לקיומו הצבאי ממשית ושאין לנו כוונה לעצור עד שנשלים את הבטחת השקט אחת ולתמיד. רק כל אלה יחד יביאו אותו לתודעה כי הובס, וכי לא נותרה לו כל אפשרות לאיים על קיומנו. זה אפשרי וזה בהישג יד. הכוחות מחכים לפקודה הנכונה להמשיך בהתקפה ולסיים אותה, כך שיהיה לנו קל יותר להגן על עצמנו בעתיד.