שיגרת חירום אצל נשות המילואימניקים

צו שמונה הפך כבר מזמן לחלק מהחיים שלנו. אנחנו כבר יודעות איך זה: קודם מגיעה הידיעה בתקשורת על גיוס אלפי מילואימניקים, ואז מתחילה הספירה לאחור. כשצו שמונה מגיע, אנחנו מייד לובשות את הפרצוף של "הכל בסדר, קטן עלי, אני אסתדר, אתה רק תתמקד במטרה ואל תדאג לי". אבל אז הוא עולה על מדים ויוצא, ואנחנו נשארות בבית עם הילדים, עוטות עלינו את שריון הקשקשים, מחזיקות חזק ומסתערות על המטרה: קיום שיגרה בלי לחשוב על החרדה והסטרס הנלווים לתקופה הזאת.

קשה? מה פתאום?! אנחנו נכנסות למצב של עשייה ופשוט עושות. קמות מוקדם, מפזרות את הילדים, יוצאות לעבודה, מחייכות, אומרות שהכל בסדר, אוספות את הילדים, מבלות איתם אחר הצהריים, מכינות ארוחת ערב, משכיבות ואז יושבות מול הטלוויזיה/אינטרנט/ווטסאפ ומשתגעות. אחר כך הולכות לישון לבד, אל תוך שינה שלפעמים היא טרופה ולפעמים סתם כבדה, וקמות בבוקר שוב עם חיוך על הפנים בשביל הילדים והעולם. רק כדי לא להראות שלכל דפיקה בדלת יש משמעות, שעם כל הודעת ווטסאפ ארורה אנו מחסירות פעימה.

לא רק לנו קשה. לכולם קשה, אבל אותנו לא רואים. כולם כבר מזמן אספו מגבונים, מגבות, תחתונים וגופיות לחיילים. כולם כבר אירגנו חבילה לשמח את החיילים בדרום. אבל מי חושב על נשות המילואימניקים, שגם הן צריכות עזרה?

כאן בירושלים לקחנו יוזמה, בוגרות מלחמת לבנון השנייה, חומת מגן, עמוד ענן ועוד מבצעים ופעולות, לסייע לאותן נשים (ולעצמנו) שנשארו בעורף. הקמנו חמ"ל של נשות המילואימניקים. פנינו דרך רשתות חברתיות וביקשנו מאנשים ונשים להתנדב ולעזור למשפחות. ההתנדבות וההתגייסות הן עצומות. מאות אנשים פנו וביקשו לסייע: נוער, סטודנטים, מבוגרים ומשפחות. כולם רוצים לתת כתף. ואז התחלנו להרים טלפונים לנשות מילואימניקים, והצענו עזרה. התגובה הראשונה של כולן היא - לא צריך, באמת, אני מסתדרת. זוכרים את פרצוף הג'דע הכל־יכולה? אבל אחרי שיחה קצרה היא משתכנעת. בדרך כלל זו שיחה עם אחת המתנדבות - רבות מהן בוגרת צו שמונה בעצמן - שאומרת לאותה אישה שהיא יכולה לרגע להסיר את המסיכה, שברור שהיא גיבורה אבל עדיין נשמח להביא לה ארוחת ערב, לעזור באריזה למעבר הדירה, לפנק במסז', לדאוג לבייביסיטר ולבצע כל סידור שנהיה בלתי אפשרי לעשות לבד. כולן שמחות על העזרה.

אז אם אתם ירושלמים, פשוט תצטרפו אל היוזמה שלנו, ואם לא, הסתכלו ימינה ושמאלה, זהו שכנה או מכרה שבן זוגה במילואים, והציעו לה עזרה. תתעקשו ואל תוותרו. היא באמת תשמח לקבל עזרה. ושנדע ימים שקטים.

הכותבת היא סגנית ראש העיר ירושלים ויו"ר תנועת "ירושלמים"