לאן נעלם יוסי בניון?

נתוני הפתיחה העלו חששות לא קטנים באשר ליכולת של הנבחרת לחזור מטביליסי עם שלוש הנקודות. מצד אחד, הנבחרת שלנו לאחר ניצחון לא משכנע על מלטה החלשה והצהרות זהירות של מאמן הנבחרת שקיבלו ביטוי מובהק במערך שאיתו בחר להתחיל את המשחק. מצד שני, הנבחרת המקומית עם רוח גבית חזקה לאחר התיקו באתונה ציפתה לניצחון ראשון זה זמן רב (לא ניצחה שום משחק בכל טורניר מוקדמות המונדיאל).

מבחינה הגנתית, הנבחרת השיגה את המטרות שלה. שלישיית הקשרים שלנו - אלמוג כהן (שהיה הבולט בשורות הנבחרת), תמיר כהן ובירם כיאל - יצרה את הצפיפות שביקש פרננדז, ובתוספת משחק הקרבה ולחימה שלהם ושל חבריהם, נמנעה מהגאורגים האפשרות לייצר מומנטום במשחק ולסכן את אוואט.

בכלל, המשחק דמה בפרקים ארוכים לשדה קרב של ממש, גם בחסות תנאי המגרש הקשים, שהפריעו לשתי הנבחרות להניע את הכדור וכפו שוב ושוב את שליחת הכדורים הארוכים ללא כתובת. היחיד שראוי לציון בצד הגאורגי הוא גוגואה, הקשר השמאלי הגאורגי, שבמחצית הראשונה גרם להרבה צרות להגנה הישראלית.

עם זאת, גם בתנאים האלה אפשר היה לצפות לפחות למספר מהלכים ראויים של הנבחרת שלנו, דבר שלא קרה. חבל מאוד שיוסי בניון לא נכנס יותר לאמצע כי את האיטיות של מרכז ההגנה והקישור של הגאורגים צריך היה לנצל באמצעות כדרור או מסירת עומק טובה. לא יכול להיות ששחקן ברמתו של בניון לא יעשה פעולה אחת מסוכנת ב-90 דקות. גם גילי ורמוט היה מתאים למשימה הזאת ולא ברורה לי ההתעלמות ממנו מצד פרננדז. איך הוא לא שולב במשחק מההתחלה או לפחות יותר מוקדם-

ככל שהתקדם המשחק כך התבהר לחלוטין שאין לנבחרת שלנו יומרות לנצח את המשחק, וזה קיבל חיזוק בחילופים חסרי התועלת והתעוזה שביצע המאמן. בסופו של דבר פרננדז השיג את מטרתו. תוכנית המשחק שלו לחלץ נקודה עבדה מצוין.

האם התוכנית היתה מתאימה? האם התוצאה טובה? התוצאות שישיגו באיצטדיון הזה קרואטיה ויוון ייתנו את התשובה. אבל הנה, אנחנו שוב עוסקים בספקולציות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו