במה שהושג עד עכשיו יש כבר הרבה

הצלחת המלחמה בחמאס אינה צריכה הוכחה נוספת. הכניעה הסיטונית של לוחמיו בדרום הרצועה מאפיינת התרחשויות דומות, אם גם פחות דרמטיות, בכל הגזרות: שיפור בהישגי צה"ל לעומת סימני שבירה מובהקים בשורות היחידות המובחרות של חמאס והג'יהאד האיסלאמי. כל עוד בני גנץ ידאג שחטיבות הצבא לא ישקעו באווירה של שאננות וחפיפניקיות וביטחון עצמי מופרז, יהיה אפשר לשמור על יחסי הכוחות כפי שבאו לידי ביטוי בתוצאות הלחימה בימים האחרונים.

רוממות הרוח המתלווה לתוצאות אלה משפיעה על עמדות הציבור, ובעיקר על תביעתו המתעצמת להוסיף להכות בארגון הטרור כדי למנוע את חידוש מחזור האלימות בעוד שנתיים או שלוש. חלק גדל בציבור משדר מסר, שהוא רוצה כי צוק איתן יהיה המבצע האחרון נגד עזה.

ב־2014 נוצרו נסיבות ייחודיות של הצלחה צבאית מובהקת באוויר וביבשה, ובעיקר בזירה המדינית הבינלאומית. ההבנה האירופית והנחישות המצרית והתיעוב שחש רוב העולם הערבי כלפי חמאס ומנהיגיו הם צירוף שלא ישוב במהרה.

עמדה זו נתמכת גם בפן רגשי. נאומו של חאלד משעל מקומם. הוא ניסה לשוות לדיבורו צליל של מנצח כדי להסתיר מהעולם את המבוכה הגלויה לעין כי חמאס הוכה שוק על ירך.

בכל זאת, בנימין נתניהו ומשה (בוגי) יעלון מובילים מהלך, שלפיו אם חמאס ייענה להצעת הפסקת האש ההומניטרית לשבעה ימים, תגיב גם ישראל בחיוב למרות התנגדות ניכרת בקבינט ובציבור. נתניהו ויעלון, ולפי כל הסימנים גם גנץ, יודעים כי עמדה כזו תגרור תגובה מסוימת של אכזבה, אבל ייצמדו לשלושה הסברים להצדיקה:

• האש תיפסק, אבל ישראל תמשיך להרוס את המנהרות בשטח הנתון זמנית למרותה ברצועת עזה; ממילא אין לישראל עניין לשלוט ברצועת עזה, ויוזמה להמשיך בלחימה כדי לרשום ניצחונות צבאיים עלולה להסתיים בתוצאה שאינה מעוניינת בה; ואין לה גם עניין לרופף את הקואליציה־בפועל שהוקמה באמריקה, באירופה ובמזרח התיכון לבידוד חמאס.

• עדיין אין ביטחון שחמאס ייענה למאמצי התיווך של הנשיא המצרי ושר החוץ האמריקני והנסיך מקטאר; ואין ביטחון כי מנהיגי ארגון הטרור בעזה יכפו את רצונם בהפסקת הלחימה על מנהיגם המטורזן משעל. אך אם לנוכח המהלומות הישראליות יעלה בידי איסמעיל הנייה לנווט את חמאס להפסקת אש - איני רואה סיכוי כי בממשלה תירקם יוזמה ממשית למנוע מנתניהו להסכים.

• לא רק מפני שהסקרים כבר מצביעים על חיזוק מעמדו בציבור (ממילא תוצאה זו היא תמיד פריכה ונכונה רק לנקודת זמן מסוימת), ולא רק מפני שציבור רחב חוצה מפלגות מודע למגבלות הכוח הצבאי במאה ה־21; אלא בעיקר מפני שכל התובעים להמשיך יודעים כי גם אם תיכזב דרישתם, ישראל כבר גברה על הטרור הפלשתיני בצורה מוחצת. אפשר אולי להשיג יותר, אבל במה שהושג עד כה יש כבר הרבה.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!