חייבת להיות דרך אחרת

אדוני השופט. סעיד אנז'ימי עשה חסד גדול עם נבחרת ישראל, כשהעניק לה מתנת ראש השנה מוקדמת - איך הוא ראה פנדל? - ומנע מהכדורגל שלנו בושה גדולה. עם זאת, המבוכה מהיכולת של השחקנים לא תשכח במהירה.

גם ההחלטה התמוהה, בעצם ביטול החילוף, שאמור היה להכניס את שלומי ארבייטמן למגרש (דקה 64), נראית כאומללה. לא יכול שאחרי שהחלוץ כבר תודרך, גם אם באותו הרגע קיבלנו פנדל, הוא נשלח בחזרה לספסל. כנראה שלואיס פרננדז חשש משער שוויון נוסף של האורחים התשושים.

רוצים שינוי. בכלל, אסור שמול נבחרת חלשה כל כך ישראל תזדקק לג'וקר שיעלה מהספסל וישנה את המצב. גילי ורמוט, בכושרו הנוכחי וביכולתו הנוכחית, חייב להיות שחקן הרכב. הדברים שהוא עושה במדים של הפועל ת"א ידועים לכולם, וכנראה מול הנבחרות החזקות יותר זה ישתנה. גם ההגנה המצחיקה הזאת לא תישאר כמו שהיא.

צבים במדים. מעבר לביזיון בכך שהנבחרת ירדה למחצית עם 1:1 מול מלטה, היא גם הפגינה כדורגל איטי להחריד. אמנם מול נבחרת שלא חושבת אפילו על יציאה קדימה, אין ציפיה למשחק מהיר ושוטף, אבל מכאן ועד קצב הליכה, הדרך עוד ארוכה. לא ברור מדוע השחקנים לא קיבלו הוראה ללחוץ על מלטה בחצי שלה, ובמקום זה נתנו לאורחים מרחב גדול מדי, כדי להניע את הכדור בביטחון ובשקט.

שלום וביטחון. קנה מידה מקצועי אי אפשר היה לקבל מהמשחק הזה, אבל הופעה טובה היתה נותנת לשחקנים ביטחון לקראת המשך הדרך. זה לא קרה, וחבל. אולי בגלל שהקלנו דעת במשחק הזה, ואולי בגלל שפרננדז בחר להתעסק עם הקהל ששרק בוז, במקום להיות כל כולו במשחק.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו