שנת הלימודים
זה היה ריטואל קבוע ערב פתיחת שנת הלימודים, מי מבין בני ה-45 לא זוכר. בדיוק ב-30 באוגוסט, מעשה שטן, היו יוצאים לפתע ראשי ארגוני המורים מחוריהם ומבשרים לעולם שיש בעיות קשות עם הסכמי השכר של המורים. איפה הייתם ב-61 הימים שלפני כן? בחופשה? בחו"ל? ישנתם? פונקט יממה אחת לפני שמיליון תלמידים הולכים לבתי הספר נזכרתם בקיפוח הנורא-
לא ממש. יותר סביר שכמו תמיד, בחרתם לקחת את התלמידים בני ערובה, בתקווה שהאוצר ישקשק וייכנע. ב-31 באוגוסט, כמעט מדי שנה, בישרו כותרות העיתונים ש"פתיחת שנת הלימודים בסכנה". ואז היה מתחיל הטקס: מזכ"ל הסתדרות המורים ויו"ר ארגון המורים העל-יסודיים היו מודיעים חגיגית, בדרך כלל ביחד, שאם האוצר לא מתחיל עימם מיד במו"מ - אין לימודים. לפעמים היה נפתח מו"מ, ואז היו כותרות החדשות באותו לילה "מו"מ לילי בין האוצר למורים במאמץ למנוע את השביתה מחר". פעמים רבות האוצר לא הסכים להיכנע לטרור, אז הוא היה אץ-רץ לבית הדין לעבודה ומבקש צו מניעה נגד השביתה.
בית הדין הנכבד היה מתכנס בשעת ערב ופוצח בדיונים של שעות אל תוך הלילה, שומע צד א', שומע צד ב', יוצא להפסקה, וכך הלאה.
במהדורות החדשות של חצות ושל אחת לפנות בוקר היה מלאכי חזקיה מקריא במשך שנים את הנוסח הקבוע: "בית הדין הארצי לעבודה עדיין דן בשעה זו בבקשת האוצר להוציא צו מניעה נגד ארגוני המורים".
באישון ליל, לרוב בסביבות 3 או 4 בבוקר, ואחרי שלכולם כבר יצאה הנשמה, היו בדרך כלל מחליטים הדיינים הנכבדים להוציא את הצו המבוקש.
כמובן שבשעה הזו כבר היו כל מיליון ומשהו התלמידים, שני מיליון ומשהו ההורים ועשרות אלפי המורים האומללים ישנים שינה עמוקה. חוסר הוודאות של ההורים (האם דרוש יום נוסף של בייביסיטר-), של התלמידים (לקום בשש בבוקר-) ושל המורים (לבוא או לא לבוא לבית הספר-), היה בא על פתרונו רק בשש בבוקר, למי שטרחו לכוון שעון.
ב-1 בספטמבר תמיד נרשמה בבתי הספר בישראל אנדרלמוסיה מוחלטת, לאחר שחלק מהתלמידים פשוט לא היו באים. האמת - בצדק. התלמידים אינם בני ערובה של ארגוני המורים או של משרד החינוך. הם לא בובות על חוט במלחמות בין עסקנים פוליטיים, והם אינם עדר שמישהו רשאי לעשות בו ככל העולה על רוחו.
גם לתלמידים יש זכויות, ואחת מהן היא הזכות הבסיסית לדעת בשעה סבירה אם יש מחר לימודים או לא. אם להכין את הילקוט ולהתכונן נפשית ליום לימודים או לישון עד שעה מאוחרת ולתכנן יום חופשי.
לא ייתכן שהם ילכו לישון עם הידיעה שאין לימודים, ובשש בבוקר ישמעו שבעוד שעתיים עליהם להתייצב בבית הספר. כאן צריך לעבור הקו האדום. מאחר שאף אחד לא חשב עליהם אף פעם בקרבות האלה - לא ארגוני המורים, לא משרד החינוך ולא בית הדין לעבודה - האפשרות היחידה של התלמידים להביע את מחאתם היא להצביע ברגליים.
נערים היינו וגם זקנו, עשרות שנים עברו מאז פקדנו את בתי הספר, והיום ילדינו כבר שם, אבל אצל המורים שום דבר לא השתנה. בעצם, לא אצל כולם, כי הסתדרות המורים נכנסה לחבילת "אופק חדש", שמבטיחה שקט תעשייתי לשנים.
בארגון המורים, לעומת זאת, עסקים כרגיל: גם השנה הטיל היו"ר הנצחי רן ארז (13 שנים בתפקיד) אלפי מורים ורבבות תלמידים בחטיבות ובתיכונים אל הקלחת הזאת כשהכריז על שביתה פרועה ובלתי חוקית, ורק באמצע הלילה (איך לא) העיף אותו בית הדין לעבודה מכל המדרגות. הוא עוד ישוב, לא לדאוג. העיקר שבוחריו, המורים, ראו שהוא מתאמץ בשבילם.
כמה עצוב: ב-31 באוגוסט 2030 ילכו נכדינו לישון עם ההודעה של יו"ר ארגון המורים העל-יסודיים (רן ארז בן ה-85-) שמחר שביתה. ב-1 בספטמבר הם יקומו בבוקר וישמעו בחדשות שבית הדין לעבודה הוציא צו מניעה. שנת הלימודים תיפתח כסדרה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו