ארץ ישראל היפה והחזקה

מצווה גדולה ביהדות היא השתתפות בהלוויה. רבים הם האזרחים המקיימים בימים אלה את המצווה הכואבת. רבבות ליוו את שלושת החיילים הבודדים, סמ"ר ניסים שון כרמלי, סמל מקס שטיינברג וסמ"ר ג'ורדן בן סימון ז"ל, שהלכו רק כדי שאנחנו נישאר.

השתתפות בהלוויה נכללת במצוות "ואהבת לרעך כמוך". מקיימים אותה כל אזרחי ישראל, מסורתיים, חילונים ודתיים, בלב כואב ובעיניים דומעות.

הלוויות, כך סברנו, יעניקו עוצמה וכוח לאויב, שחושב שאנחנו חלשים ולא מסוגלים להתמודד עם אובדן. אלא שארגון חמאס, והמזרח התיכון כולו, מגלים הפעם את חוסנו של העם, את אחדותו. הם רואים כיצד "כל ישראל ערבים זה לזה". למי ששכח.

קצת הלכנו לאיבוד בשנים האחרונות. התאהבנו ברעיון שלא להסכים. אהבנו להתנגח. אהבנו להתעמת. חיפשנו לריב. על מה? כמעט על כל דבר אפשרי. חוץ מלמחוק מהלקסיקון את המילה "קונצנזוס" - עשינו הכל. "כל ישראל ערבים זה לזה" הפך פתאום ל"כל ישראל רבים זה עם זה..."

אמנם היהדות אוהבת מחלוקות, אך בשנים האחרונות הציונות המודרנית הפכה אותה לאמנות. גם ערוצי הטלוויזיה אימצו את האופנה. תוכניות ריאליטי הפכו למצרך מבוקש ונהנו מרייטינג עצום. מסלון ביתנו הצצנו בערגה בצרות של אחרים.

ארגון חמאס החליט הקיץ להעמיד אותנו למבחן: הוא היה משוכנע כי אנחנו שבעים, עייפים, מפונקים. הוא החמיץ את העיקר: עם ישראל אינו טיפש ואינו תמים. חמאס לא הבחין כי המראה החיצוני שלנו אולי השתנה אבל הדנ"א שלנו נותר זהה. חמאס גם שכח כי במאני טיים אנחנו הכי גדולים.

אנחנו רואים היום לנגד עינינו את ישראל היפה שאותה מייצג - אולי טוב יותר מכולנו היום - הקורבן הישראלי הראשון של המלחמה דרור חנין ז"ל, שנהרג במעבר ארז עת הביא מזון לחיילים.

ישראל מגויסת למערכה צודקת כפי שלא ראינו עשרות שנים, יש אפילו האומרים מאז מלחמת ששת הימים. אזרחים מכל הגילים מתנדבים לעשות כל דבר אפשרי: אוספים ממתקים ומתנות לחיילים, מגיעים לבתי החולים, מביעים את עמדתם ואת תמיכתם במלחמה בכל ראיון, כולל הורים רבים שילדיהם בחזית. גם אלה המתנגדים בחריפות למערכה ומשמיעים בקול רם את עמדתם רק מבליטים את הרוב המוחץ, שפשוט לא מבין כיצד אפשר להתבייש בעם שכזה.

היינו מוותרים על החוויה הכואבת שהיא מלחמה מאחר שיש לה מחיר כבד מנשוא. אלא שפתאום אנחנו מגלים שעם כל הכבוד לכל הפקות תוכניות הריאליטי השונות - הטובה ביותר היא זו שלנו, האמיתית. זו שחושפת בפנינו כיצד אנחנו נראים בזמן משבר.

"ארץ שנאהב/ ארץ לעולם/ ארץ בה נחיה/ יהיה מה שיהיה".

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!