כור הכוח הגרעיני שנחנך בבושהר, בצפון המפרץ הפרסי, ושאמור להתחיל לפעול בתחילת ספטמבר כדי לייצר אנרגיה חשמלית, הוא ספינת הדגל של תוכנית הגרעין האזרחית של איראן. מבחינה ארגונית, הכור בבושהר אינו סיפור הצלחה. הרוסים התחייבו להשלים את בניית הכור בשנת 2000. איחור בהשלמת פרויקט בסדר גודל כזה אינו נדיר. אבל איחור בן עשר שנים בהשלמת פרויקט, שהטכנולוגיה והציוד עבורו מוכרים, הוא כישלון ארגוני וניהולי. לאיחור תרמו כמה סיבות. בין האיראנים לרוסים התגלעו ויכוחים ומחלוקות לגבי סוגיות טכניות וכספיות. נוסף לכך, הממשל האמריקני לחץ על רוסיה לעכב את אספקת הציוד לכור. רוסיה עיכבה, לעיתים במכוון, את ההתקדמות בבניית הכור עקב המחלוקות עם איראן והלחצים האמריקנים. וגם לאיראן היה חלק בעיכוב: איראן קיבלה על עצמה לבנות חלקים ממבנה הכור, אך לא עמדה בהתחייבויותיה, ובמשך כשנתיים הבנייה כמעט שלא התקדמה עד שהרוסים נטלו אותה לידיהם. אבל עתה, כשהמלאכה הושלמה, האיראנים חוגגים. מבחינתם זו הצלחה גדולה, סיום שלב חשוב, המצטרף להתקדמות שהשיגו בשנים האחרונות במרכיבים האחרים של תוכנית הגרעין: בניית המתקן הגדול להעשרת אורניום בנתאנז והמתקן הקטן יותר בקום, השלמת המתקן להמרת אורניום באיספהאן, ובניית כור המחקר והמפעל לייצור מים כבדים באראכ. כמו כן יש מתקנים נוספים הנמצאים בשלבי תכנון. האיראנים מבקשים למנף הצלחה זו לקידום מעמדם האזורי והבינלאומי ולחזק את תמיכת הציבור האיראני במשטר, תמיכה שנסדקה השנה. זאת במיוחד כשחנוכת הכור נעשית על רקע מאמץ בינלאומי נרחב לבודד אותו ולהטיל עליו סנקציות כבדות. האם הפעלת הכור בבושהר תקדם את איראן לעבר הנשק הגרעיני? התשובה לשאלה זו היא מורכבת. הדאגה העיקרית מפני התרחיש של איראן גרעינית קשורה במסלול העשרת האורניום, הנעשית כיום בעיקר במתקן ההעשרה בנתאנז. זהו המסלול שבו השיגה איראן את ההתקדמות המשמעותית לעבר הנשק הגרעיני. להלכה, גם הכור בבושהר יכול לסייע לאיראן להפיק חומר בקיע לצורך מתקן גרעיני במסלול החלופי, מסלול הפלוטוניום, משום שניתן לייצר פלוטוניום מהדלק המוקרן לאחר שנעשה בו שימוש בכור. אלא שלהפקת פלוטוניום מכור זה יש כמה מגבלות חשובות. ראשית, רוסיה מחייבת את האיראנים להחזיר לידיה את מוטות הדלק המשומש, כדי שלא תשתמש בהם לייצור פלוטוניום. שנית, תהליך הפקת הפלוטוניום מהדלק המשומש הוא מורכב, ודורש מתקן גדול להפרדת פלוטוניום ומתקני עיבוד נוספים. ושלישית, האיראנים בונים כור מחקר מים כבדים, שבו יוכלו להפיק פלוטוניום באיכות צבאית, כך שלא יזדקקו לכור בבושהר להפקתו. מסקנת הדברים היא שהפעלת הכור בבושהר כשלעצמה אינה מקרבת את איראן לנשק הגרעיני. הפקת פלוטוניום מהכור תדרוש כמה שנים כאשר איראן כבר נמצאת ממילא במסלול האורניום במרחק של שנה-שנתיים מהפצצה הראשונה, מהרגע שתחליט לייצרה. לחלופין, עיכוב נוסף בהפעלת הכור לא היה מאט את לוח הזמנים להשגת הפצצה. מסיבה זו גם ארה"ב אינה מביעה דאגה מיוחדת מהפעלת הכור. ולשאלת התקיפה האפשרית של תוכנית הגרעין האיראנית. מכל האמור לעיל נובע שאם ארה"ב או ישראל ישקלו לתקוף הן יתמקדו כנראה בפגיעה במתקנים הקשורים בהעשרת אורניום, שבהם טמונה הסכנה העיקרית, ולא בכור בבושהר. לכך גם סיבה נוספת: בכור בבושהר נמצאים מאות מהנדסים וטכנאים רוסים, והדבר האחרון שארה"ב וישראל ירצו יהיה לפגוע במהנדסים רוסים בכור. עם זאת, אין להבין מכך שהפעלת הכור בבושהר חסרה משמעות מדאיגה. בנתונים מסוימים תוכל איראן להפיק פלוטוניום מהכור. למשל, אם תסתיר חלק ממוטות הדלק המשומש ולא תחזירם לרוסיה, או אם תצליח לייצר בעצמה חלק מהדלק לכור. בנוסף, הפעלת הכור תקנה לאיראנים ניסיון נוסף בהפעלת מערכת גרעינית גדולה. וצריך גם לזכור שהכור בבושהר הוא חלק מקריה גרעינית גדולה, שבה תוכל איראן לנסות להפעיל מתקנים גרעיניים שיחמקו מהפיקוח הבינלאומי המוטל על הכור.
הכור בבושהר
מערכת ישראל היום
מערכת "ישראל היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.
