שרת החוץ של האיחוד האירופי היא לא רק אישה אצילה - היא גם מוסרית. הברונית קתרין אשטון מאוד מוטרדת - כך עולה מההצהרה שלה - מהרשעתו של אבן רחמה, שהנהיג הפגנות נגד גדר ההפרדה בכפר בילעין. אשטון חוששת כי ההרשעה תפגע בזכויות האדם ובחופש המחאה בישראל. מאחר שאשטון מפגינה רמת מוסריות אצילית (התואמת את מעמדה), רשאים אנחנו לתהות הכיצד היא שכחה להרים קול מחאה בעקבות שני אירועים אירופיים שרק המתינו להתערבותה החיונית. הראשון, שדווקא היה בתחומי הממלכה שלה, ובמהלכו שר המשפטים הבריטי לשעבר, ג'ק סטרואו, הודה בראיון ל"דיילי טלגרף" כי לשחרור המחבל מפיגוע לוקרבי, עבד אל-בסט אל-מגרהי - האחראי לרצח 270 בני אדם ב-1988 - כביכול עקב מצב בריאותו, היה למעשה קשר לעיסקת נפט גדולה עם לוב. לאשטון, באותה פרשה, לא היה מה לתרום. אפילו לא מיליגרם אחד של מוסר. האירוע השני מתרחש ממש בימים אלה: צרפת מגרשת אלפי צוענים לרומניה ולבולגריה (8,030 במספר, כפי שחשף השר לענייני הגירה של צרפת אריק בסון). הצרפתים לא אוהבים את המחזות, גם לא באו"ם. לנציבה האחראית על מערכת הצדק באיחוד לקח זמן, אבל גם היא הפגינה תרעומת. רק בלשכתה של אשטון דממה. אשטון שומרת את האנרגיה שלה, את כמויות המוסר שלה, לאדון עבדאללה אבן רחמה. כי כאן באמת טמון אי הצדק הגדול של העולם. אז בואו נזכיר לגברת אשטון כי לאבן רחמה יש עורך דין שאותו בחר, הוא נהנה מהליך משפטי שקוף, ואף עומדת בפניו הזכות האלמנטרית לערעור עד לרמה של בג"ץ. ההצהרה שלה, לפיה החלטת בית הדין הצבאי הישראלי אתמול מהווה פגיעה בחופש המחאה היא - ותסלח לי הגברת - אמירה נלעגת ומטופשת באוזני כל מי שיודע מה משמיע השכם וערב השייח' ראאד סאלח (וזוהי רק דוגמה אחת).
