על דפיקות לב מואצות

הציפייה בפתיחת הערב הזה היתה כמובן לראות את הפועל ת"א משלימה את המשימה ומעפילה לראשונה בתולדותיה לליגת האלופותץ היא עשתה זאת ורשמה הופעה שניה ברציפות של קבוצה ישראלית במפעל היוקרתי.

הפועל ת"א עלתה למשחק במטרה ברורה לשמור על התוצאה מהמשחק הראשון. היא ניסתה והצליחה לכפות משחק איטי, רדום וללא אירועים ראויים לציון במשך כמעט מחצית שלמה, עד השגיאה האומללה של אניימה, שהדף ללא צורך כדור פשוט לגופו של דה סילבה. הטעות הפיחה רוח חיים אצל האוסטרים האנמים, שעד אז לא נראו כמי שמאמינים ביכולתם להפוך את המאבק.

היכולת של הפועל היתה המשך להופעה העלובה שלה בשבת וכולם ראו את ההשפעה השלילית שגרמו הארועים בקריית אליעזר. כאמור, הפועל לא חיפשה את ההתקפה במשחק. לא ראינו שמץ מהנעת הכדור המפורסמת שלה, בגלל המרחקים הגדולים שנפערו בין חלקי הקבוצה.

הזהירות במשחק בלטה, לא ראינו הצטרפות של בן דיין וקנדה ולמעשה הפועל תקפה עם 2 וחצי שחקנים, וכך קשה מאוד לייצר מצבי הבקעה. גם מבחינה אישית אין שום שחקן שראוי לציון, גם לא גילי ורמוט, שממנו מצפים תמיד לייצר את המהלכים המפתיעים, הגיע למגרש רק כעבור שעה של משחק ולפעולה אחת בלבד.

בפתיחת המחצית השנייה התמונה לא השתנתה. הפועל ויתרה לגמרי על שטח המגרש של האוסטרים והתרכזה במגננה. על הנייר הפועל שיחקה במערך הרגיל שלה, אבל מעשית היתה רחוקה מכך, ולכן החליט גוטמן בדקה ה-65 ליישם את הכוונות שלו גם מבחינה טקטית. החילוף של מרעי בפרנסמן היה האות לקהל האדום, שזה הזמן להסיט את המבטים מהדשא לשעונים. שי אבוטבול נכנס בצורה טובה למשחק ותרם את חלקו בחילוצי כדור ובמסירות טובות שהפחיתו קצת מהלחץ. עדיין, דפיקות לב מואצות נרשמו על הספסל האדום במשך דקות ארוכות עד השריקה הגואלת.

בסופו של דבר, למרות שאלילת המזל לקחה חלק חשוב במשחק, הפועל ראויה להגיע לשלב הבתים בעקבות שנה חלומית והופעה משכנעת באוסטריה.

זהו ציון דרך לאלי גוטמן שלקח קבוצה על הקרשים והביא אותה אתמול לפסגת הכדורגל האירופי.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו