אנחת רווחה. זה מה שצריכים היו לחוש אתמול לא רק בכירי מערכת הביטחון וצה"ל, אלא כל אזרח ישראלי. אנחת רווחה על כך שאלופינו נקיים מרבב - בעניין המסמך, כמובן. כי בעניינים אחרים חשפו השבועיים האחרונים כמויות לא ייאמנו של מוגלה, שמחייבות טיפול עומק. עכשיו, כשכולם נקיים, אפשר להתחיל לטפל. ראשית, ביחסים בין השר לרמטכ"ל. מאז ינואר מתנהלת שם מערכת בלתי סבירה, שפרשת המסמך הביאה אותה לשיא. אתמול, למשל, נועדו ברק ואשכנזי כמה שעות, לכמה דיונים וישיבות, ואפילו לא דקה בארבע עיניים. זה היה חייב לקרות לא רק כי כך מצופה ממבוגרים אחראיים, אלא בעיקר כדי שסביבתם תראה ותפנים. הימנעותם משדרת שמה שהיה הוא שיהיה, כולל הפיצוצים שבדרך. שנית, במינוי הרמטכ"ל הבא. למגינת ליבו של אשכנזי זה צריך להיות מהיר - ושקוף. מהיר כי אי אפשר עוד להחזיק את המתח באוויר (כי מי יודע מה עוד יקרה בתקופת ההמתנה), ושקוף כי אין דרך אחרת. ייבחר מי שייבחר, ברק יהיה חייב להסביר למה בחר דווקא בו, ולעשות הכל - הכל! - כדי לשכנע את המפסידים להישאר במערכת. הוא אולי ייכשל, המאמץ חייב להיות כן. שלישית, בצה"ל. מי שייבחר לרמטכ"ל חייב לשקם את אמון המטכ"ל בעצמו, ואת אמון הציבור בו. יותר מדי צלקות נצרבו בשבועיים האחרונים בגופם של אנשים טובים, שמצאו עצמם לפתע נשואי פרשה פלילית לכאורה שאין להם בה יד ורגל. לשמחתנו, התברר שהצבא שונה ממרכז המפלגה; עכשיו רק צריך לדאוג שהאזרחים גם יאמינו בזה, בלי לארגן מלחמה על הדרך. סביר להניח שבעוד תקופה תיראה הפרשה הזאת כמו היסטריה לא מובנת של קיץ חם במיוחד, אבל עבור המעורבים בה היא היתה התגלמות המציאות: המסמך אולי זויף, אבל התככים, היצרים, השנאות, הקליקות ובעיקר ההדלפות - כל אלה היו אמיתיים לגמרי. במבט מבחוץ קשה היה לברור מי טוב ומי רע בסיפור הזה, ובעיקר נדמה היה שכולם נפלו על הראש. כן, גם אנחנו בתקשורת, שמוצאים את עצמנו בסופו של יום עם כותרת ראשית שצועקת "אין סיפור".
