מכבי ת"א הגיעה מפוחדת לפאריס
לאחר שאיבדה בשנים האחרונות את ההגמוניה העירונית בליגה שלנו, מכבי ת"א עלתה למשחק גם במטרה לא להישאר מאחורי הפועל בזירה האירופית. ולנוכח ההצגה של האדומים אתמול, זה הפך לקשה עוד יותר.
אם נצא מנקודת הנחה שהמאמן הצרפתי לא מזלזל בליגה האירופית, הרי ההרכב המשני שהוא בחר למשחק מעיד על יחסו למכבי ת"א. נוסף על כך, ההתבטאויות שלו ערב המשחק, ולפיהן המשחק מהווה מבחינתו הכנה לבורדו בשבת, השלימו את התמונה.
הקבוצה החדשה של מכבי קיבלה אתמול משנה תוקף כשהגיעה למשחק עם מערך הגנה חדש של שלושה בלמים, שאחד מהם (גפני) בכלל לא בלם והשני (פאביצ'ביץ') בקושי יומיים בקבוצה, וכבר הכדור הראשון לרחבה יצר בלבול והסתיים בשער צרפתי מהיר.
מכבי לא הגיעה לפאריס לשחק כדורגל, אלא התרכזה בהגנה ושלחה כדורים קדימה ללא שום תכנון וכתובת. גם כשהתברר לה שהיריב לא מאיים במיוחד, זה לא גרם לשחקנים להשתחרר ולנסות להחזיק קצת בכדור. יער השחקנים הצהובים במרכז ההגנה והקישור לא רק שלא מנע מהחלוצים המקומיים לקבל כדורים, אלא גם יצר מרחקים גדולים בין החלק האחורי לקדמי.
המוגבלות הטכנית של באנינג וסידיבה, שמצטיינים במסירות לאחור ולרוחב, בולטת, והם כמעט לא משתתפים במשחק, מה עוד שיצחקי שוב הוצב בצד ימין רחוק מעטר ומהרחבה וככה אי אפשר לייצר מהלכים ראויים. גם אם לוקחים בחשבון את ההנחה שאפשר לתת למכבי על ההיעדרות של ניבאלדו במרכז ההגנה והשינויים הכפויים בעקבות הפציעה שלו, אין בכך להצדיק גישה ויכולת כה תבוסתניות.
ברוב דקות המחצית השנייה לא הורגש שום שינוי, אלא להפך. המצב הפך להרבה יותר עגום. שני השחקנים שמהם אפשר לצפות למשהו יצירתי, מדוניאנין ויצחקי, לא היו במשחק.
ברבע השעה האחרונה, לאחר החילופים הטובים של הצוות המקצועי (מי מחליט על החילופים בהתייעצויות המגוחכות שלהם-), מכבי קצת השתפרה ויצאה קדימה, והתברר שכאשר יש אופציות מסירה ונוכחות של שחקנים באזור הרחבה, אפשר לסכן את היריב. בסופו של דבר זה היה מעט מדי ובעיקר מאוחר, ועכשיו כבר באמת דרושה
התעלות בגומלין.
