"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

מסמך הסערה: שאלות ותשובות

,עודכן

האם יש פן פלילי בסיפור-

בשלב זה טרם הסתיימה החקירה, ולא ברור שבסופה אכן יתברר שקיים פן פלילי. העבירות האפשריות תלויות בנסיבות העובדתיות ובכוונת העושים. המידע שפורסם עד כה מעלה חשדות לעבירות מרמה, זיוף והתחזות, מלבד עבירות משמעת.

מהי עבירת הזיוף-

חוק העונשין מגדיר את עבירת הזיוף באמצעות שלוש חלופות: 1. עשיית מסמך הנחזה להיות את אשר איננו, והוא עשוי להטעות; 2. שינוי מסמך - לרבות הוספת פרט או השמטת פרט - בכוונה לרמות, או ללא סמכות כדין, ובאופן הנחזה כאילו נעשה השינוי בסמכות כדין; 3. חתימת מסמך בשם פלוני ללא סמכות כדין, או בשם מדומה, באופן העשוי להיחזות כאילו נחתם המסמך בידי פלוני.

האם שינוי של פרט אחד במסמך עלול להיות "זיוף"-

לפי הגדרות החוק הפלילי, גם שינוי פרט כלשהו במסמך, בין אם מדובר בהוספתו או בהשמטתו, שנצטרפה אליו כוונה לרמות - עשוי להיחשב כ"זיוף".

האם הדלפה היא עבירה-

הדלפות תמיד היו וכנראה תמיד יהיו. כך בישיבות ממשלה, כך בישיבות ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, כך בפורומים סגורים בצה"ל, וכך אפילו בישיבות הקבינט המדיני והביטחוני.

מבחינה חוקית, כל עובד ציבור (ולצורך ההגדרה מדובר בהגדרה רחבה ביותר) המוסר ידיעה שקיבל במסגרת תפקידו לגורם חיצוני מבלי שהוסמך לכך, עשוי לעבור עבירה פלילית.

כאשר מדובר במידע שעשוי לפגוע בביטחון המדינה, העבירה עשויה להיות חמורה שבעתיים. עם זאת, בשל הרצון להגן על חופש העיתונות, ובשל הקושי לגלות את מקור ההדלפה, נמנעות רשויות התביעה בדרך כלל מחקירת הדלפות ומהגשת כתבי אישום בגין עבירה זו. פרט למקרים חריגים (כגון פרשת עו"ד גלט-ברקוביץ') אפילו לא התקיימה חקירה של ממש לגילוי המדליף.

החוק אינו מבחין בין סוגים שונים של עובדי ציבור, ולכן גם דובר שמסר מידע שהוא אינו מוסמך להפיץ עשוי להיחקר ולהיות מורשע בעבירה. עם זאת, סביר להניח שגם כאן יינתן משקל רב לחופש העיתונות קודם שיינקטו צעדים פליליים. אם מדובר בהדלפה שמקורה בדובר, המישור המשמעתי עשוי להיראות הולם יותר את נסיבות העניין.

מדוע החקירה נערכת על ידי משטרת ישראל, ולא על ידי מצ"ח-

ברגע שתלונה המעלה חשד לעבירה פלילית מוגשת למשטרה, חלה עליה חובה לחקור את הנושא. מכיוון שטרם ידוע אם בכלל נעברה עבירה ומיהו העבריין, משטרת ישראל מרכזת את החקירה. סביר להניח שמכיוון שמעורבים בפרשה אנשי צבא בכירים, גם הפצ"ר והמשטרה הצבאית מעודכנים בפרטי החקירה. לנוכח העובדה שבקרב הנחקרים יש קצינים בכירים ביותר, קיימת אפילו עדיפות לכך שהגוף החוקר לא יהיה מקרב אנשי הצבא, שעשויים לקיים זיקה או כפיפות לנחקרים.

מהי משמעות הודעת המשטרה שבשלב זה היא אינה זקוקה למסמך גופו-

לנוכח הודעת המשטרה ניתן לשער שכבר בשלב זה יש בידי החוקרים די ראיות לפענוח הפרשה, גם בלי צורך למימוש הדרישה להעברת המסמך לידיה, שעשויה לפגוע בחיסיון העיתונאי שלא לצורך.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

מערכת ישראל היום

מערכת "ישראל היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.

כדאילהכיר